אסופת הטקסטים הזאת היא תוצר של תהליך חקירה ויצירה משותפת, תהליך שנולד מתוך תחושת דחיפות והזדמנות גם יחד. בעידן של ריבוי משברים, הכולל משברים אקולוגיים, חברתיים, כלכליים ופוליטיים מתמשכים, שאלנו את עצמנו: איך יוכל החינוך להיות הרבה יותר מהעברת ידע או מהכנה לחיים ה"אמיתיים"? איך יוכל להפוך למרחב של שותפות, משמעות, אחריות ותקווה?

יצאנו למסע הזה במסגרת פרויקט תבל של מרכז השל לקיימות, החוקר את התחדשות החינוך בעידן הנוכחי, ובשיתוף עם אורי קנדל, שחוקר קומונס וקומונינג, ייסדנו את מעבדת קומונינג־חינוך: מרחב של ניסוי ופעולה שמבקש לבחון את החינוך מבעד לתפיסת העולם של הקומונינג: ראיית החינוך כנחלת הכלל, כמשאב משותף שמתקיים מתוך השתתפות פעילה, שימת יחסים במרכז, ערבות הדדית ויצירה משותפת.

במהלך המעבדה שאלנו שאלות גדולות:

• איך תיראה מערכת חינוך שמבוססת על טיפוח ההווה והעתיד המשותפים שלנו?
• מה יקרה אם מערכות היחסים – בין מורים לתלמידים, בין בתי ספר לקהילות ובינינו לסביבה ולטבע – יהפכו להיות העניין המרכזי?
• איך תשתנה כל מערכת החינוך – מהתכנים שלה ועד היחסים בתוכה – אם נבין אותה כנחלת הכלל, כמשאב משותף הדורש השתתפות פעילה, אחריות וערבות הדדית ויצירה קולקטיבית?

המעבדה שלנו כללה אנשי חינוך ואקדמיה, אנשי רוח, פעילים חברתיים ופעילי שטח שמצאו עניין ברעיונות האלה והצטרפו אליה. יחד יצאנו למסע של תהליך חקירה ויצירה משותפת, מסע שמחבר בין תיאוריה לשטח, בין מחקר למעשה. נפגשנו בקביעות, ערכנו סיורים לימודיים בבתי ספר בארץ שכבר מיישמים תפיסות ופרקטיקות המקדמות את הרעיונות שאנחנו חוקרים, ולמדנו מהם מתוך כוונה לבנות ידע מהשטח. קראנו, כתבנו, למדנו ממודלים שונים בארץ ובעולם וקיימנו ימי חשיבה ועיצוב ידע.

פעלנו מתוך הבנה שקומונינג הוא רעיון שלשם הבנתו, כדי לרדת לשורש העניין, לא נדרשת רק חקירה אינטלקטואלית, אלא יש גם לחוות ולתרגל אותו. לכן, המעבדה וחבריה פעלו גם כמרחב של השתתפות, של טיפוח יחסים תוך כדי קידום של פעולות ומטרות משותפות. התהליך הזה אִפשר לנו לבנות תרבות משותפת של קומונינג.

את הטקסטים המופיעים פה כתבנו באופן שיתופי: לאחר שנה שבה קיימנו, כאמור, סיורים במוסדות חינוך המיישמים פרקטיקות של קומונינג־חינוך, התחלנו בכתיבה בסמינר למידה משותף ומסכם שקיימנו בקיבוץ נאות סמדר. התחלנו לחקור בו את הדפוסים של הקומונינג כפי שגובשו לראשונה על ידי כלת פרס נובל בכלכלה פרופ' אלינור אוסטרום¹, ופותחו על ידי חוקרי הקומונינג דייוויד בולייר וזילקֶה הֶלפריך.²

בעבודתנו, אנו חוקרים את הדפוסים האלה ושואלים איך הם מופיעים בשדה החינוך. המטרה שלנו היא לעורר השראה, להתוות כיוונים לפעולה ולהזמין את הקוראים והקוראות – אנשי ונשות חינוך, תלמידים ותלמידות, הורים וקובעי מדיניות – להצטרף לשיחה ולעשייה שלנו.

אם תמצאו כאן השראה, נשמח להמשיך בדרך ביחד. אנו מקווים שהתוצרים שלפניכם ינביטו שיח חדש, יחלחלו למערכות קיימות ויתרמו ליצירת תשתית של חינוך רגנרטיבי – כזה שמקדם שגשוג אנושי, חברתי ואקולוגי.

צוות המעבדה (לפי סדר האלף־בית):

• אביב בן צבי
• אניה גירון
• ד"ר רחלי הלל
• אורלי זיידמן
• ד"ר מרים סאמט
• יונתן עוזיאל
• דפנה עורי מסטצ'קין
• תמר קדם
• אורי קנדל
• דודו קרני