נעה רגב מנהלת היחידה לקיימות ברשות לאיכות סביבה וקיימות, עיריית תל אביב. לשעבר מנהלת תכנית שכונות מקיימות ברשות.

"חוסן קהילתי, על פי אחת ההגדרות, נמדד על פי מספר האנשים שאני מכירה בשמם במרחב שבו אני חיה. חוסן נוצר כאשר יש עוגנים קהילתיים עם בסיס פיזי במרחב הציבורי".

מהי תכנית שכונות מקיימות בעיריית תל –אביב?

במסגרת התוכנית האסטרטגית של תל אביב – יפו הוחלט לכלול נושאים של שיתוף ציבור וקיימות והחל תהליך הטמעה של נושאים אלו בתוכניות העבודה באגפים השונים. ברשות לאיכות סביבה דאז ניצלנו את ההזדמנות לפתיחת קורס מובילי קיימות. בקורס עסקנו גם במהות – מה זו קיימות ומהו החזון העירוני מבחינת קיימות, וגם במתן כלים לתושבים כדי לזהות מה יש או מה חסר בשכונה שלהם ולפעול כדי לקדם חזון משלהם. בקורס נולדו כמה יוזמות של תושבים שקיבלו תמיכה של העירייה. לצד זה קיימנו פיילוט של התוכנית שכונה מקיימת. התוכנית מתמקדת בהיכרות וחיבורים סביב נושאי קיימות בשגרת היום־יום בסביבה הקרובה, ובהעלאת המודעות למה שקורה במרחב השכונתי (שביל אופניים, קומפוסטר שכונתי וכדומה.) המחשבה הייתה שיש פעילות של קיימות עירונית, ויש יוזמות עצמאיות של תושבות ותושבים, אבל לרוב התושבים אינם מכירים אותן. כשאנשים מודעים לעשייה, ליוזמות הקיימות ולתמיכה מצד הרשות, הם יכולים להצטרף ולחבור לקיים וגם יכולים להרגיש עניין ורצון ליזום ולעשות.

מהו חוסן קהילתי בעינייך?

יש הגדרה לפיה חוסן קהילתי נמדד על פי מספר האנשים שאני מכירה בשמם במרחב שבו אני חיה. חוסן נוצר כאשר יש עוגנים קהילתיים עם בסיס פיזי במרחב הציבורי. כלומר לא להישאר רק ברמה של קבוצות וואטסאפ או מפגשים אקראיים. עוגן קהילתי שכונתי יכול להיות מתחם קומפוסטציה, גינה קהילתית, ארונות חפצים שיתופיים, אתר טבע עירוני, מזווה קהילתי, בית עסק בשכונה, וכמובן בית הספר וגני הילדים.

העוגנים  הפיזיים  הללו  מאפשרים ליצור קהילות שמתקשרות זו עם זו. הם מאפשרים שגשוג בשעת שגרה והתארגנות והתאוששות מהירה בזמן משבר. ראינו את זה קורה גם בתקופת הקורונה וגם עכשיו, אחרי שפרצה המלחמה, הרשתות כבר קיימות ויכולות לתקשר ולפעול במהירות. לדוגמה, נוצרו חמ"לים שכונתיים שידעו להגיע לעוד אנשים שנזקקו לעזרה. לעוגנים הפיזיים יש להוסיף גאנט פעילויות שנתי, כלומר מועדים לאורך השנה שבהם אנחנו כרשות מציינים דברים מסוימים. לדוגמה, חיבור בין הנהגות הורים לתנועות הנוער סביב פורים או ל"ג בעומר.

שכונת שפירא בתור דוגמה לבניית קהילה סביב עוגנים

בשכונת שפירא היו 3 עוגנים קהילתיים: מתחם קומפוסטציה, גינה קהילתית וחממה חברתית במועדון היום לקשיש. התושבים בשכונה, ובעיקר פעיל אחד מיוחד במינו, הובילו מהלך שנועד במקור להגדיל את המוטיבציה להפריד זבל אורגני לקומפוסטר השכונתי. הם המציאו מטבע שכונתי בשם "לירה שפירא." על כל קילו זבל אורגני שמביאים לקומפוסטר מקבלים לירה. הקשישות במועדון, לדוגמה, קיבלו "לירות" וקנו בהן קפה בבית הקפה הקהילתי. לימים הוקמו עוד עמדות קומפוסט בשכונה והם ביקשו וקיבלו שטח ציבורי )כמו עוד גינה קהילתית גדולה( שבה מגדלים תוצרת קהילתית מקומית. תושבים שוכרים חלקה קטנה ומגדלים תוצרת שאותה מוכרים תמורת לירה שפירא. בלירה שפירא אפשר כיום לרכוש קוסמטיקה טבעית מקומית, שעות שמרטפות, סיוע בטיול עם הכלב ועוד. היום היוזמה כבר משותפת לתושבים רבים והעוגנים מתקשרים זה עם זה. העובדה שאנחנו מכירים אנשים רבים בשכונה ויכולים להפעיל אותם בשעת משבר – זה מייצר סוג של חוסן.

כיום אנחנו רוצים למדוד את האימפקט השכונתי שקיים כאן ובשכונות אחרות, למפות מי משתמש בעוגנים הקהילתיים ומה ההשפעה שלהם בשכונה.

מקומו של בית הספר במארג

לתפיסתי בית הספר יכול להיות שותף במארג שמייצר חוסן קהילתי בשכונה.

אני מאמינה גדולה בשותפויות. פעמים רבות אני, כנציגת הרשות, יוצרת את המסגרת המארגנת. אני מזמינה את כל הצדדים ומשתדלת שההזמנה תעורר סקרנות ותראה לצדדים השותפים את הפוטנציאל.

המהלך שאני רואה הוא הזמנה פתוחה לכל  השותפים  הרלוונטיים  ליצירת תמונת חזון, למפגש של חשיבה – מה זה אומר שכונה חסינה, מה חסר בשכונה, מה החלום. כלומר לייצר חזון שכונתי ובאמצעותו להבין מהם המשאבים, מוקדי הכוח, העוגנים שיש בשכונה ומה היינו רוצים להעצים. בתהליך כזה בית הספר יכול להתגלות כעוגן משמעותי. הוא נמצא לרוב במרכז השכונה, לא מעט שכנים מכירים אותו, יש בו שטח שיכול לשמש מקום התכנסות ויש אפשרות לייצר חיבור ערכי ופיזי בין הפדגוגיה שקיימת בו במשך יום הלימודים ובין ערכים שכונתיים מרכזיים.

כאשר בונים מערך שותפים חשוב שתהיה הבנה עמוקה בקרב כל הצדדים – למה צריך את זה, מה יוצא לי מזה, מה ההשקעה הנדרשת ומה התועלת, מה הרווח והסיכון לכל צד בשותפות, מי אחראי, מי נושא בעלויות וכו.'

התהליך הזה קיים במודל שכונות מקיימות, והיו לנו ניסיונות בעבר להביא את כולם לשולחן, אבל בפועל זה מאתגר ולא תמיד קל לביצוע.

דוגמאות לבתי ספר שנותנים מענה קהילתי

בתל אביב – יפו יש מוקדים בחלק מן השכונות שסביבם קיימת קהילה חזקה ופעילה. במקרה כזה חיבור של הקהילה לבית הספר השכונתי הוא משמעותי מאוד.

לדוגמה, בשכונה אחת רכזת הקיימות היא גם אמא בהנהגת ההורים בבית הספר השכונתי והיא רתמה את המנהלת לנושא. כיום יש בבית הספר גינת ירק פתוחה לציבור, והיא משמשת עוגן מרכזי בפעילות השכונתית.

בשכונה אחרת קיימת קהילה מגובשת ופעילה, אבל אין בה מרכז קהילתי ולכן בית הספר משמש בפועל מרכז לקהילה. לאורך השנה יש מועדים, למשל סביב החגים או יום כדור הארץ, שבהם בית הספר "יוצא לשכונה." לדוגמה, מסיבת פורים למבוגרים מתקיימת בבית הספר, בחגים התלמידים מחלקים עוגות שהם אופים לקשישי השכונה, תלמידים מדריכים את התושבים בעמדות שונות ברחבי השכונה בהתאם לתוכנית הלימודים שלהם. כמו כן התקיים אירוע שבו תלמידי חט"ב ופעילים עברו בכל השכונה והדריכו את התושבים לגבי תשתיות מקיימות שיש ברחבי השכונה ובבית הספר.

בית ספר בהחלט יכול לשמש משאב ולהיות מוקד לקהילה. זה תלוי, בין השאר, במידת הנכונות של המנהלת להירתם לנושא ובתשתיות שיש בבית הספר – גינה, מטבח וכדומה, ברצון של הצוות ובהנהגת ההורים, כל אחד בפני עצמו ועוד יותר חבירה של כל אלו יחד. לדוגמה, בית ספר יכול להיות מרכז הדגמה לניצול של הגג או של הקירות, לניתוב מים וכו.' הוא יכול לשמש מרחב פעילות קהילתי תחת כיפת השמים. אפשר להקים ועדה משותפת של הקהילה, בית הספר והנוער, שבודקת מהם הצרכים של הקהילה ואיזה מענה בית הספר יכול לתת.

חיזוק חוסן בזמן מלחמה:

בהיותנו גוף שעוסק בקיימות, יש לנו חשיבות בבניית חוסן. בין הפרויקטים שעשינו מאז ה־7 באוקטובר:

· פיתחנו מערכת שמאפשרת לתושבים להתחבר למקורות חוסן בסביבתם. למשל איך אפשר לתרגל מיינדפולנס בטבע העירוני ובבית.

· דרך הפייסבוק שלנו )תל אביב – יפו הירוקה( נתנו טיפים לגבי התנהלות בשעת משבר, למשל איך לנהל נכון את הנתינה האדירה של חפצים.

· פרויקט חקלאות עירונית מתחת לבית – לעודד אנשים לגדל מזון בגינת הבניין.

· פרויקט "לבשל את זה הלאה" – הרעיון הוא להקים קבוצות של אנשים שמבשלים יחד עבור נצרכים, תושבי השכונה או עבור עצמם. זה עוזר במניעת בדידות ועל הדרך מתוודעים לנושאים כמו מזון בריא, צמצום בזבוז מזון (צמבו"ז,) מזון מוצל או מקומי.

תובנות עיקריות:

1. הובלת נושא החוסן בקהילה ייעשה בשיתוף של כמה גורמים מקרב הקהילה, בליווי הרשות המקומית ובשותפות עם כל אגפי העירייה הרלוונטיים, כמו מנהל חינוך, מנהל קהילה, שפ"ע, תברואה ועוד.
2. בתי ספר יכולים לשמש משאב ולהיות מוקד עבור הקהילה, אך לשם כך נדרשת שותפות. זה תלוי, בין השאר, במידת הנכונות של מנהלת בית הספר להירתם לטובת העניין ובתשתיות הקיימות בבית הספר.
3. כדי ליצור חוסן קהילתי יש צורך בעוגנים פיזיים במרחבים הציבוריים שסביבם הקהילה יכולה להיבנות ולהתכנס. לדוגמה, ארון נתינה, מקרר קהילתי, מתחם קומפוסטציה, גינה קהילתית, אתר טבע עירוני וכמובן מוסדות החינוך השכונתיים. אי אפשר להסתפק בקבוצות וירטואליות או במפגשים מזדמנים.
4. לפעילות השוטפת בעוגנים הפיזיים יש להוסיף גאנט פעילויות שנתי, שיאפשר לייצר שגרות קבועות, וכך מרגילים את תושבי ותושבות העיר לדרך חיים קבועה וצפויה. למשל חגים, יום כדור הארץ ועוד, שבהם מתכננים פעילויות עצמאיות או בשיתוף הרשות המקומית.
5. כאשר בונים מערך שותפים התומך בקהילה, צריכה להיות בקרב כל הצדדים הבנה ברורה מהו הצורך של כל אחד מהשותפים; מה המענה ששווה לנו להשקיע בשבילו את המאמץ הנדרש, "מה יוצא לנו מזה" )לשם מה התכנסנו, מה אנחנו רוצים לשנות וליצור פה,( מהי ההשקעה הנדרשת מכל צד בשותפות ומה התועלת, מי אחראי, מי נושא בעלויות וכו.'