מרחבי חוסן

שני גרנק עשבי אדריכלית, מייסדת ABCity – יוזמה חינוכית־ תכנונית המקדמת פדגוגיה אורבנית, שותפות אזרחית פעילה של ילדים ובני נוער בסביבה הבנויה. בוגרת מחזור ו' של תכנית העמיתים של מרכז השל לקיימות.

"בחזון "ישראל "100 מציינים שמונה ערוצים שהם מרכיבי החוסן העיקריים, כפי שעלה בסקירה נרחבת של מחקרים: יצירת נרטיב, משמעות ותקווה; שיפור משילות; ניהול מבוסס נתונים; שיפור איכות החיים; פיתוח חברתי־קהילתי; פיתוח פיזי; פיתוח כלכלי; ושיפור הקיימות".

מהם מרכיבי החוסן בבית ספר מזווית תכנונית ואדריכלית?

למרחב הפיזי של בית הספר יש מקום מרכזי ביצירת שלומות (wellbeing) בקרב הילדים והצוות. הוא משפיע על ההתנהלות שלנו ולכן הוא גם מרחב מחנך. מכאן נובע שיש חיבור בין הפדגוגיה למרחבים הפיזיים. מרחב עירוני־ציבורי יוצר הזדמנות לחבר בין אנשים, ובין אנשים למקום. כך מתפתחת שייכות וזיקה.

כשמדברים על המרחב הפיזי של בית הספר, הבסיס לחוסן כולל את הרכיבים הבאים:

א. איכות המרחב – מרחב המאפשר מפגשים ואינטראקציות ומשרה ביטחון. ב. יכולת לעמוד בשיבושים ולשמור על רצף פעילות – מרחב בית ספרי שלא ייאלץ את הילדים להישאר בבית בכל פעם שיש שיבוש )סגר, מלחמה, הצפות וכדומה.( תכנון כזה כולל חשיבה גם על החצר ואפילו על השטחים שמעבר לגדר בית הספר או על הבית והשכונה בתור מרחב למידה.

ג. יכולת להסתגל ולשנות – אחרי שנוצר שיבוש, היכולת להיות גמישים ולהתאושש. זה דורש תכנון גמיש, כלומר בית ספר שיידע לתת מענים שונים ולהיות רב־שימושי.

מרחבים היוצרים מפגש וחוויית ביטחון

כשעוסקים בתכנון עירוני, קיימות וקהילה, המטרה היא להפגיש ולחבר בין אנשים ולגרום להם להרגיש שייכות ומימוש עצמי. כך גם לגבי בית הספר – אנחנו שואלים איך יוצרים מרחב כזה.

רוב בתי הספר בארץ, בעיקר התיכונים, מרוצפים במשטחי אספלט עצומים. החצרות לרוב אינן מגוונות מבחינת היצע האפשרויות לפעילות ולמשחק, מרבית חצרות בתי הספר כוללות מגרשי כדורגל או כדורסל רחבים, בנות לרוב פעילות פחות במשחקי הכדור ונדחקות לשולי החצרות. חצר עשירה במגוון מרחבים – מקומות ישיבה, צל, אזורי פעילות שונים, כגון משחק, מחקר, חקלאות ועוד – מאפשרת לכל ילד או ילדה למצוא את מקומם. גבול שטח בית הספר גם הוא מרחב חשוב בעל פוטנציאל לחבר ולייצר אינטראקציה עם החוץ. לדוגמה, בבית ספר בנגב נבנו מרחבים שאינם כיתות לימוד, כמו חדר מדעים, ספרייה וכדומה, בדופן החיצונית של בית הספר ואליהם כניסה ישירה מבחוץ. כלומר בית הספר יכול לתת מענה לפעילויות שהרשות המקומית מייצרת עבור הקהילה. כך גם בבית ספר באזור השרון שתלמידיו יצאו לחקור את הקהילה הסובבת אותם ושאלו מה הצרכים הקונקרטיים שלה, מתוך כוונה לפתח מענים מדויקים, כמו למשל הצורך בספרייה או בגינה קהילתית. אגף החינוך ברשות מוביל את הפרויקט ונעשה ניסיון לרתום למהלך אגפים נוספים.

הבסיס לתכנון היא גמישות, גם בבנייה – מצד אחד חללים רלוונטיים שיכולים להשתנות, ומצד שני תכנון חופשי יותר ופתוח מלכתחילה. ההבנה שהכול משתנה כל הזמן ואנחנו לא עומדים במקום, היא חלק מהחוסן.

הקשבה ושיתוף בונים חוסן

תכנון כפי שהוא מוכר לנו, לרוב מוכתב מלמעלה. בבית ספר, אחד המרכיבים של חוסן הוא להקשיב לתלמידים, לאפשר להם להשמיע קול ולממש את הרצונות שלהם. כשנותנים לילדים הזדמנות לשנות משהו במרחב בית הספר זה מבטא שותפות ואחריות, מעצים אותם ונותן להם הזדמנות "לקחת את העתיד בידיהם." חיבור למקום, תחושת שייכות, זיקה ועניין מעוררים ילדים לפעול.

כאשר מתכננים שינויים בבית הספר, במבנה, בחצר ובמרחבים אחרים, צריך להבין איך בונים תהליך שיתופי הכולל את התלמידים ואת הצוות. הדגש הוא ללמד את הילדים להסתכל על המרחב ולהבין את המשמעויות שיש בו עבורנו – ברמת החצר, הרחוב ואפילו העיר. לזהות את הפוטנציאל שיש בכל מקום, על המאפיינים הספציפיים שלו, ולהשתמש בו. המטרה היא לא לתכנן עבור הילדים, אלא לתת להם את ההזדמנות להשמיע את קולם ולהשפיע על סדר היום, גם בהיבט של הצרכים שלהם במרחב. החשיבות היא כפולה. התאמת המרחב לצורכי הילדים כפי שהם חווים אותו וגם החוויה וההתנסות באזרחות פעילה משתפת ומקדמת.

תהליך תכנון מבחינה מתודולוגית מבוסס על למידת חקר וגם על תהליכי למידה מבוססים מקום וקהילה: מתבוננים, יוצאים לחקירה, שואלים שאלות, מציעים פתרון, מקבלים משוב, מייצרים עוד פתרון וכו.' אפשר לשבת בכיתה וללמוד על נושא מסוים, ללמוד על העיר – אך זה מרוחק וללא ממד התנסותי. אבל ברגע שיוצאים החוצה ולומדים בעיר נפתח באופן טבעי הקשר למקום, לקהילה. פעמים רבות המורות יוצאות עם התלמידים מחוץ לכיתה וממשיכות באותה פדגוגיה מוכרת מהכיתה, עם המחברת והספר. זו לא המהות. המהות היא התבוננות על המצאי הקיים בסביבה הייחודית לכל מקום, וזיהוי הזדמנויות ללמידה. ברגע שיוצאים החוצה אנחנו מסתכלים, חוקרים, שואלים שאלות. כשיוצאים עם הילדים להתבונן ולהכיר, מעוררים ומפתחים את הראייה הביקורתית שלהם ואת הרצון לשנות. בשלב זה שבו התלמידים יוזמים ואקטיביים, יש להם הזדמנות להשמיע את קולם ולהשפיע על העיר.

גוף הידע שמחבר בין חינוך לתכנון נקרא חינוך לסביבה הבנויה BEE,Built) הזה השיח .Environment (Education קיים מזה כ־30 שנה ובעולם התהליכים הללו נפוצים הרבה יותר. לדוגמה, – בקולורדו Growing Up Bolder בפרויקט זה משתפים ילדים, קהילה וסטודנטים בתהליכי התכנון, בשיטה של שולחנות עגולים. בהלסינקי, פינלנד, שיתוף ציבור מקובל מאוד בהיבטים התכנוניים. אפילו ילדים החל מגן חובה מביעים את דעתם ומדברים על הצרכים שלהם. להלן אף דוגמה לשיתוף ילדים בתכנון מבנה בית ספר בארץ – משרד האדריכליות JI בונות מחדש חצרות בתי ספר בתהליך שיתופי.

שמונה ערוצי חוסן

בחזון "ישראל "100 מציינים שמונה ערוצים שהם מרכיבי החוסן העיקריים, כפי שעלה בסקירה נרחבת של מחקרים: יצירת נרטיב, משמעות ותקווה; שיפור משילות; ניהול מבוסס נתונים; שיפור איכות החיים; פיתוח חברתי־קהילתי; פיתוח פיזי; פיתוח כלכלי; ושיפור הקיימות. את מרכיבי החוסן האלה אפשר לחזק באמצעות ,BEE חינוך לסביבה הבנויה ושיתוף הילדים בתהליכים תכנוניים: הילדים לומדים להכיר ולהוקיר את המקום, את סביבת המחייה שלהם, ויודעים לספר את הסיפור שלו. הידיעה שהם יכולים להשפיע על התוצאה מטעינה את פעילותם במשמעות. כשילדים יוצאים לעיר נדרשים שיתופי פעולה רבים עם גורמים שונים ברשות והקשבה מצדם. זהו אמצעי לשיפור המשילות, לשיפור הקשר בין התלמידים לרשות. כאשר מקשיבים לשטח, לילדים ולצוותים החינוכיים, נחשף מידע רב ונתונים שלרוב אינם מוכרים למתכנן ש"בא מלמעלה." כל הזדמנות שבה הילדים וצוות בית הספר יוצאים או מבצעים מחקר שטח בסביבתם, זוהי פריצה פיזית ורעיונית של גבולות בית הספר המאפשרת פיתוח חברתי וקהילתי משותף של בית הספר וסביבתו.

כאשר בונים תשתיות פיזיות טובות ומרחבים המותאמים לצורכי הילדים והקהילה חל שיפור באיכות החיים.

בכל יציאה של ילדים מחוץ לגדר בית הספר, להתבוננות, ללמידה או לשותפות בתכנון, נפתחת הזדמנות לעיסוק במגוון רחב של עולמות ותחומי ידע שהעיר מציעה באופן אורגני. פרויקט עירוני ועשייה תכנונית, בכוחם לשפר את מדדי הקיימות )שטחים פתוחים, הצללות, הליכתיות, איסוף מי נגר.( בסביבת בית הספר נדרש פיתוח מודעות לנושא. הלמידה במרחב העירוני מקנה כלים ומיומנויות לקריאה ולזיהוי סוגיות שונות בתחום הקיימות העירונית עימן נפגשים הילדים בחיי היום־יום.

איך נראה בית ספר שהוא גם מרכז חוסן

בית ספר שבו הילדים, המורים, ההורים, קהילת בית הספר כולה והקהילה 'מעבר לגדר,' שותפים בתהליכי קבלת ההחלטות – מה האיכויות, מה הצרכים, איך בית הספר ייראה ומה יהיה בו – הוא גם מרכז חוסן. מבחינה פדגוגית בבית ספר כזה חייבים ליצור חיבור לערכים הדמוקרטיים של שוויון ואזרחות פעילה ולספק הזדמנויות להתנסות בהם בצורה מעשית. תכנון מרחבי בית הספר הוא אחת ההזדמנויות.

בית הספר צריך להיות מרושת ופתוח לסביבתו לאורך כל שעות היום ובמשך כל ימות השבוע. לכן חשוב שיהיו בו מרחבים מגוונים שיוכלו לתת מענה למגזרים, למגדרים ולגילאים שונים. לדוגמה, להעסיק בבית הספר אנשי הוראה מקומיים, ליצור חיבור לעסקים במרחב הקרוב )שהילדים ימכרו, לא רק יקנו.( שטחי בית הספר עומדים ריקים מחצית מהיום, בערים ההולכות ומצטופפות, לכן נדרשת חשיבה גם על הזדמנויות לניצול מיטבי של המרחבים ואיגום משאבים. לבתי הספר יש שטחים "חומים" )המיועדים לטובת מבני ציבור( גדולים מאוד, נדרשת חשיבה כיצד לנצל אותם שישמשו את הילדים ואת הקהילה לאורך כל היום, למשל את תנועות הנוער, חוגים ועוד.

תובנות עיקריות:

.1 המטרה בתכנון עירוני בכלל ובתכנון בית ספר בפרט היא יצירת מקומות מפגש המחברים בין אדם למקום ובין אדם לקהילה:

א. תכנון מרחב ציבורי איכותי מחזק את תחושת הביטחון ותחושת השייכות למקום. תכנון כזה מציע מגוון רחב של מרחבים המאפשרים מפגש והכלה של מגוון תרבויות, מגדרים, מגזרים, גילים ועוד.

ב. תכנון טוב עשוי לחזק חוסן כאשר שמים דגש על איכות המרחב, על יכולתו לעמוד בשיבושים ולשמור על רצף תפקודי. ג. ההבנה שהמציאות משתנה כל הזמן, שאנחנו לא עומדים במקום, היא חלק בלתי נפרד מהחוסן. תכנון המחזק חוסן מתאפיין בגמישות ויכולת להשתנות ולהסתגל, כגון בנייה גמישה ותכנון חללים שיכולים להשתנות.

.2 בתהליכי תכנון בכלל ובבתי ספר בפרט יש חשיבות לשיתוף התלמידים והצוות בתהליך ובקבלת החלטות בנוגע למרחבים הבית ספריים. זהו תהליך שמבטא הקשבה ותפיסה של שיח והידברות, הוא מעניק קול ומשמעות לרצונות ולתפיסות עולם של הילדים שלרוב אינם נשמעים, מעצים את החיבור שלהם למקום ולקהילה, ומחזק את יכולת ההשפעה שלהם ביצירת מציאות עירונית טובה יותר עבורם בעתיד.

.3 מרחב מחנך – קיים חיבור בין המרחבים הפיזיים ותהליך התכנון ובין פדגוגיה. כשיוצאים עם הילדים להתבונן ולהכיר את הסביבה העירונית, מעלים שאלות, מעודדים ראייה ביקורתית, רצון לשנות וחשיבה על פתרונות.