פרק ראשון מתוך המניפסט, תרגום מאנגלית: ניב סבריאגו
המין האנושי לא טווה את מארג החיים. אנחנו רק חוט אחד בתוכו. כל מה שאנחנו עושים למארג החיים, אנחנו עושים לעצמנו. כל הדברים כרוכים זה בזה. (צ'יף סיאטל)
מה הקשר בין הנחיר הימני שלכם, לעלה של עץ ולעתיד החינוך? לא, זוהי לא התחלה של בדיחה גרועה, אלא הזמנה לחשוב בצורה מערכתית…
החיים שלנו בנויים מהמון מערכות משולבות, שכולן מתחברות, משתנות ומתפתחות ביחד כדי ליצור את העולם שלנו, שגם הוא משתנה בלי הפסקה. כל מערכת בנויה מהרבה מרכיבים שונים, שמתחברים כדי ליצור מכלול גדול יותר. בזכות החיבורים האלו, החלקים השונים של המערכת פועלים ביחד כדי להשיג תוצאה שונה לגמרי מכל דבר שהיו מסוגלים להשיג בכוחות עצמם, קצת כמו קבוצה של אנשים. גם אנחנו, בני האדם, בנויים מהמון מערכות – בדיוק כמו כל שאר מערכות החיים – ואנחנו יוצרים ללא הרף חיבורים הדדיים עם אין־ספור מערכות חיים אחרות מסביבנו.
הנחיר הימני שלנו, למשל, הוא חלק ממערכת הנשימה, והוא פועל בתיאום עם הנחיר השמאלי, עם הפה, עם קנה הנשימה, עם הריאות, עם הסרעפת ועוד כדי לאפשר לנו לנשום. כל אחד מאיברי הגוף האלו בעצמו הוא מערכת ייחודית, אבל כשהם מתחברים ביחד, נוצרת מערכת גדולה יותר: מערכת הנשימה.
כל אחד מחברי ה"קבוצה" תורם את חלקו כדי שהוא, החברים האחרים והקבוצה כולה יוכלו לשגשג ולפרוח. כשהמערכת הכללית או הקבוצה מתפקדת כמו שצריך, היא יכולה לפעול בלי תקלות ובלי הפסקה. רוב הזמן אנחנו אפילו לא שמים לב שהיא פועלת. העניינים מתחילים להשתבש רק כשאחד מהחלקים של המערכת מפסיק לתפקד כמו שצריך, כמו לדוגמה כשנסתם לנו האף או כשאנחנו מצטננים…
אם נחיר אחד או שניים נסתמים לנו, הנשימה שלנו מתחילה מהר מאוד להיות כבדה, ויש לכך השפעה על שאר האיברים של מערכת הנשימה. כשאחד מאיברי המערכת חולה, כל שאר האיברים חייבים פתאום לעבוד קשה יותר כדי לפצות על חסרונו. בדוגמה שלנו, הפה הוא זה שיתגייס ראשון לפעולה, וישקיע מאמץ רב כדי לפצות על הנחיר הסתום.
ההשפעה הזו תגיע מהר מאוד גם לריאות שלנו, כי הן הפסיקו פתאום לקבל חמצן בכמות שהן רגילת לו, וגם איבדו את "מסנן השערות" של הנחיריים שמטהר באופן רגיל את אספקת האוויר. כתוצאה מכך, גם מערכת הדם שלנו מתחילה מהר מאוד להתקשות לתפקד, כי הירידה ברמות החמצן, גורמת לפחות כדוריות דם אדומות בריאות להגיע לאיברים החיוניים שלנו. בעקבות כל הדברים הללו, הגוף שלנו מתחיל להרגיש עייפות, חולשה וכאב באופן גובר.
המחזור השלילי הזה ממשיך להתפשט בכל הגוף, עד שהאיברים השונים מבריאים, האיזון מושג מחדש וכל החלקים של המערכת חוזרים לשלומוּת ולשגשוג, שמאפשרים למערכת הבריאה לחזור לפעול בצורה תקינה.
אז איך הנחיר שלנו קשור לעלה של עץ?
החמצן שאנחנו נושמים דרך האף ודרך הפה שלנו נוצר בתהליך הפוטוסינתזה, בין השאר בידי צמחים ועצים. אם נרצה להמשיך לנשום אוויר עשיר בחמצן, חשוב ביותר שהעלים על העצים ימשיכו לבצע פוטוסינתזה בלי תקלות. לשם כך, החלקים השונים של העץ (השורשים, הגזע, העלים והענפים) צריכים להיות בריאים ולתמוך זה בזה כדי לאפשר למערכת כולה – ל"קבוצת העץ" – לשגשג ולפרוח.
מארג הזיקות ההדדיות הזה ממשיך ומתפשט, כי לעצים דרושה גם התמיכה של "תַּפְטִיר": מארג תת־קרקעי של פטריות שעוזר להעביר חומרי תזונה ומסרים בין העצים בתמורה לסוכרים חיוניים (למבוא קצר ל"מארג הכלל־עצי" הזה, ראו את האתר של סוזן סימרד או את הסרטון כאן למטה). המארג יוצא הדופן הזה של יחסי הגומלין ההדדיים מהווה דוגמה נהדרת לדינמיקה מערכתית בפעולה: כל אחד מהחלקים של המערכת עוזר לשמור על הבריאוּת ועל השלומוּת שלו, של שאר החלקים ושל המארג כולו.
בעזרת חשיבה מערכתית, נוכל להעריך כמו שצריך איך הבריאוּת והשלומוּת של כל החלקים במערכת משפיעות על הבריאוּת ועל השלומוּת של המכלול השלם. אם רק נחיר אחד ייסתם לנו, כל שאר חברי ה"קבוצה" יאלצו לעבוד הרבה יותר קשה, וייווצרו מתחים וזעזועים בכל המארג הזה.
בגלל האף הסתום, כל שאר האיברים של מערכת הנשימה שלנו יידרשו להשקיע מאמץ רב יותר, עד שהיא תבריא. דינמיקה של תלות הדדית כזאת קיימת בכל מערכת בעולם: במשפחות, ביערות, בבתי ספר, בארגונים וגם בגוף שלנו. כדי שהמערכת כולה תצליח לשגשג ולפרוח, היא חייבת לקדם את הבריאוּת ואת השלומוּת של כל החלקים בתוכה ולדאוג שיתמכו זה בזה, כדי שהקולקטיב כולו יוכל לשגשג.
אם נתַרגל חשיבה מערכתית, נוכל להבין טוב יותר איך השלומוּת שלנו קשורה בצורה עמוקה לשלומוּת של כל שאר האנשים ושל כדור הארץ. כשאנחנו כורתים עצים ביער הגשם באמזונס או בחצר האחורית שלנו, למשל, אנחנו משפיעים באופן ישיר ועקיף על היכולת האישית שלנו לשגשג ולפרוח.
אם נרצה ללמוד מתורת המערכות, שאר הטבע יוכל ללמד אותנו לא מעט עליה. אפשר לדוגמה להתבונן וללמוד איך כל המערכות הטבעיות – עם למעלה מ־3.8 מיליארד שנות ניסיון חי בדינמיקה מערכתית בריאה – פורחות בזכות הגיוון ובזכות המיטוּב (האופטימיזציה) שלהן. כך אפשר להבטיח את החוסן ואת השלומוּת של כל חלק במערכת, שבתורו תומך בשגשוג של כל שאר החלקים ושל המכלול השלם.
לרוע המזל, כשבני האדם מתכננים מערכות, הן בדרך כלל פועלות על בסיס עקרונות של מונוקולטורה ושל מֵרוּב (מקסימיזציה): הן מעודדות קונפורמיוּת ודוחפות כל חלק במערכת לעבוד הכי קשה, הכי הרבה והכי מהר שרק אפשר. כתוצאה מכך אנחנו חווים סימפטומים כמו מתח, שחיקה, אפיסת כוחות, חוסר אונים והתמוטטות מערכתית בחיינו הפרטיים, בקהילות שלנו ובמערכות אקולוגיות מסביב לעולם. מערכות רבות מאוד מסביב לעולם יצאו כעת מאיזון באופן חמור, חלקן כבר עומדות ממש על סף קריסה, וההשלכות ארוכות הטווח של המצב הזה מתבטאות בבעיות הבריאוּת שמתגלות בחיינו הפרטיים, בקהילות שלנו ובכדור הארץ כולו.
כדי שכל המערכות יהיו בריאות – שלנו, של בתי הספר, של המשפחות שלנו, של היערות ושל כל שאר הדברים – אנחנו חייבים למטב את החלקים השונים ולתמוך ככל יכולתנו בבריאות שלהם, כדי שגם הם יוכלו לתמוך בכל שאר החלקים, וכדי שהמערכת כולה תוכל לשגשג ולפרוח.
אם נתבונן ממעוף הציפור על המצב של העולם שלנו כיום, נגלה שכל המערכות בו – האישיות, החברתיות והאקולוגיות – מתקשות מאוד לתפקד.
החינוך הוא אחת מהמערכות האלו שנקלעו למשבר.
בדיוק כמו כל מערכת אחרת, גם מערכת החינוך נצמדת לעקרונות של דינמיקה מערכתית: הכוח והאנרגיה של כל חלק במערכת הם מה שמאפשר (באופן אידיאלי) את השלומוּת של כל שאר החלקים ואת השגשוג של המכלול. סביבות לימוד בריאות מזהות את הערך של כל מרכיב של קהילת הלמידה: מהמורים, התלמידים, צוות המנהלה והמנקים ועד ההורים, ראשי המועצות המקומיות והקהילות המקומיות, וגם של הנוף ושל הסביבה הטבעית הרחבה יותר. אבל יותר מדי מערכות סוחטות כיום מהחברים שלהן את כל הכוח והאנרגיה ופוגעות כך בהם ובקהילה כולה.
אם נשאף לחולל תמורה במערכת – בין שנסיר ממנה רכיבים כושלים, נוסיף לה חדשים או נחזק את אלה שמתקשים לתפקד – נראה שכולנו מסוגלים לקדם דינמיקה בריאה יותר אם פשוט נשנה את היחס שלנו לעצמנו ולעולם. אם נטפח את השלומוּת של כל "חלק" נפרד בתוכנו וביחסים שלנו, נעזור לחולל תמורה במכלול ונאפשר לו לשגשג שוב. אם ננקוט חשיבה מערכתית, נוכל להעריך כמו שצריך את המסוגלוּת האמיתית שלנו "להיות השינוי" ו"לעשות את השינוי" ולהבטיח שמערכות בריאוֹת יותר יפעלו בהצלחה.
| לצלול עמוק יותר: עקרון היסוד של הרגנרציה הוא לתת למערכות אקולוגיות לשגשג ולפרוח. האיכויות הטרנספורמטיביות של הרגנרציה מודגשות בסרטון הקצר, שאורכו ארבע דקות, כיצד זאבים משנים נהרות, על טרנספורמציה בפעולה של מערכת אקולוגית בפארק הלאומי ילוסטון. |
איך לחשוב בצורה מערכתית?
גלו סקרנות
נסו לשאול שאלות גדולות, רפלקטיביות, ביקורתיות ולפעמים גם קצת מביכות כדי להבין רעיונות, מחשבות ורגשות בצורה ברורה ומלאה יותר.
קחו מבט רחב יותר
נסו לראות ולהבין טוב יותר את התמונה הגדולה. בחנו את ההֶקשר הרחב, לצד ההתמקדות בפרטים, מתוך מודעות לכך שכל דבר מעוצב לפי ההקשר (או ההקשרים) שהוא נתון בהם.
גלו תשומת לב
הקפידו לשים לב למה שמוצג בגלוי, וגם למה שברור שחסר שם, והקפידו לשים לב גם למה שלא נאמר או שלא נחשף בגלוי בכל רגע נתון.
חִשבו מחוץ לקופסה
חִקרו רעיונות מזוויות ומנקודות מבט שונות ולפי דפוסי חשיבה שונים כדי להעמיק את ההבנה שלכם וכדי למצוא קצות חוט לחיבורים חדשים.
חברו את הנקודות
נסו לזהות ולטפח יחסים משמעותיים בתוך כל דבר ובין הדברים השונים. שימו לב איך כל דבר מחובר להרבה מאוד דברים אחרים בכל רגע נתון: כל החיים מחוברים יחדיו בהמון חיבורים מורכבים.
