ברכה קונדה אדריכלית ומעצבת סביבה. חברת סגל בכירה בפקולטה לעיצוב HIT, ממייסדי המחלקה לעיצוב פנים וראש המחלקה לשעבר. מומחית לעיצוב מקומי מקיים, מקדמת תהליכי עיצוב עירוני ויצירת מקום בגישה רב־תחומית, ועוסקת בפיתוח קמפוסים אקדמיים כמרחבים קהילתיים ומקיימים. בוגרת מחזור יד' של תכנית העמיתים של מרכז השל לקיימות.

על הקשר בין עיצוב מקום לחוסן

עיצוב קשור להכול, גם לחוסן. יצירת מקום באמצעות עיצוב שיתופי, כלומר תהליך שבו לכל השותפים המעורבים יש חלק בתכנון ובפעילות, זו חוויה מעוררת, מסקרנת. העבודה השיתופית יוצרת שרשראות של ערך, לדוגמה בניית זהות, עבודה בשיתוף פעולה ועוד. חוסן מתעצם גם באמצעות תהליכים של חוויה והתנסות משותפת. עיצוב מוסד להשכלה גבוהה מושפע גם מהאתוס שלו. אפשר לראות הבדל בין מוסדות שהאתוס שלהם הוא תחרותיות ומצוינות, ובין מוסדות שהאתוס שלהם מדגיש ערכים שיתופיים יותר. אותו הדבר נכון גם לגבי מוסדות חינוכיים כמו בתי ספר, האם מלמדים בהם להיות "אני" או "אנחנו." זה ישפיע על הנראות של בית הספר ועל בניית החוסן.

איך צריך להיראות מוסד לימודי שהוא מרכז חוסן?

מעורבות: כל השותפים צריכים להרגיש שהם יכולים להשפיע, ושקיימת פניות והקשבה לרעיונות של כולם. המעורבות של התלמידים בתהליכים ובקבלת ההחלטות חשובה ומחזקת, בין השאר, את ערך הדמוקרטיה.

חברי צוות ההוראה הם סוכני השינוי הראשונים. הם, וכמובן ההנהלה, חייבים להיות מעורבים ובעלי מוטיבציה גבוהה. במקרים מסוימים צריך לבטל את ההיררכיה שיש בין הצוות, התלמידים וההורים, לכן זה תהליך לא פשוט להנעה. צריך להקים צוות היגוי מצומצם שבונה תוכנית לטווח ארוך, החל מתוכנית שנתית ולעיתים אף חמש־שנתית. תוכנית שרותמת את כולם ומסייעת לבנות מעגלים של מעורבות ותחושת שייכות.

צריך להגדיר מהו המכנה המשותף או האינטרס המשותף של כולם. לבנות חזון שיתבסס על יכולת התבוננות, על שיח משותף ועל חקר. כמו כן, צריך שיהיה לחזון ביטוי פיזי, גם אם באמצעות מהלכים קטנים מאוד. ביטוי פיזי יכול להיות מרחב או לעיתים גם אירוע, לדוגמה שוק קח־תן שנתי.

מקומיות: לרוב ילדים וצעירים מגיעים למרחבים חינוכיים ששואפים להעניק להם תחושה של בית, תחושה שזה המקום "שלי," אבל אלו בעצם מרחבים שתוכננו "מלמעלה." כשנותנים לילדים יכולת ביטוי והשפעה על תהליך התכנון ניכר שזה משמעותי עבורם, מחבר אותם ומעודד אותם לקחת אחריות על המרחב.

הכוונה כאן גם להקשר הייחודי שיש לכל מוסד – הזהות, ההיסטוריה, חתך האוכלוסייה וההקשר המקומי – אם אנחנו ליד ים או אם יש שטח שכולל חצר ירוקה, ההקשר מגדיר גם את התשתיות הקיימות והנדרשות. גם לממד הזמן יש ערך, כלומר תהליכים לימודיים שמתמשכים ומתפתחים על פני שנים תורמים לחיזוק תחושת השייכות וההמשכיות.

תשתית: תחזוקה היא אחד החסמים הבולטים במקומות שאינם פעילים בקיץ. האתגר הוא לא רק תכנון ומימון של תהליך ההקמה אלא גם איך לשמר ולתחזק את הדברים שמקימים.

הסטודנטים יוצאים לשטח

אני מעבירה סדנה שנתית חווייתית בשם עיצוב מקיים במרחב העירוני. חשוב לי להוציא את הסטודנטים לשטח – להכיר את העולם, את הציבור, את הממשקים עם גופים אזרחיים. דרך המפגש עם השטח הסטודנטים לומדים מהי קיימות מקומית.

הסדנאות אינן מתקיימות בקמפוס בדרך כלל אלא במקומות שונים בעיר, ויכולות ליצור גם שם שינויים. זהו רובד נוסף שמחזק את החוסן הקהילתי. לדוגמה, קיימנו סדנה במוזיאון ההיסטורי וארכיון העיר חולון, שבעקבותיה העיר זכתה בקול קורא של משרד המורשת הממשלתי במענק של מעל 6 מיליון שקל תוך כדי התבססות ושימוש במענק.

תובנות עיקריות:

1. כל השותפים צריכים להרגיש שהם יכולים להשפיע, ושקיימת פניות והקשבה לרעיונות של כולם. המעורבות של התלמידים בתהליכים ובקבלת ההחלטות חשובה ומחזקת, בין השאר, את ערך הדמוקרטיה. לכן במקרים מסוימים צריך לבטל את ההיררכיה שיש בין הצוות, התלמידים וההורים.
2. עיצוב של מוסד חינוכי מושפע גם מהאתוס שלו. אפשר לראות הבדלים בין מוסדות בעלי אתוס של תחרותיות ומצוינות, ובין אלה שהאתוס שלהם כולל ערכים שיתופיים יותר. האם הם מלמדים להיות "אני" או "אנחנו?" הדבר ישפיע גם על הנראות של המקום ועל תהליכי בניית החוסן.
3. חוסן מתעצם גם באמצעות החוויה וההתנסות המשותפת, כאשר לכל השותפים המעורבים יש חלק בתכנון ובפעילות. לעשייה הפיזית יש משמעות, היא בוראת מציאות חדשה בשטח וגם מחזקת את תחושת המסוגלות.
4. אתגר מרכזי הוא תחזוקה, בייחוד במקומות שאינם פעילים בקיץ, כמו בתי ספר. לכן צריך להקדיש מחשבה לתחזוקה השוטפת, ולא רק לתהליך ההקמה.
5. תהליך המיפוי וההיכרות עם המקום והקהילה סביבו חשובים מאוד – צריך להשקיע בהיכרות עם השטח ועם האנשים שעבורם אנחנו מעצבים. חשוב להתחבר למקום ולקהילה.