בית היער¹, בית ספר יסודי במועצה האזורית מרום הגליל שבגליל המזרחי, הוא מקרה בוחן למוסד חינוכי הפועל על פי עקרונות ופרקטיקות של קומונינג־חינוך. זכיתי להיות חבר בקבוצה שייסדה ומובילה את בית היער, אך רק כאשר נחשפתי להגות על הקומונס ועל קומונינג, הבנתי לעומק את אופן הפעולה שלנו ואת הדרך שבה הבנינו יחסים ומערכות יחסים בבית היער. התובנות שלעיל הן תוצר של הבנה זו, ולהלן נבחן כמה מופעים מתוך 28 דפוסי הקומונינג כפי שהם באים לידי ביטוי בבית היער, הן בשלביו הראשונים של תהליך ההקמה והן בשגרת היום השוטפת שמתנהלת בו.

רקע

בית היער הוא מוסד חינוכי ייחודי וראשון מסוגו בישראל, המבוסס על גישה חינוכית־פדגוגית מתפתחת של חינוך בטבע. היחסים בבית ספר זה עומדים במרכז, כלומר החיבור והקשר של האדם לעצמו ולסביבתו והאחריות שצומחת במארג היחסים הזה. תלמידי בית היער שוהים בטבע (ולא במבנים) למשך כל שעות הלימודים. העולם הוא הכיתה שבה הם לומדים – שם הם חוקרים את פנימיותם, את יחסיהם ואת סביבתם – יחסים וסביבות אנושיים ולא־אנושיים.

בית הספר נוסד בשנת 2018 כמיזם חינוכי של קבוצת אנשי ונשות חינוך מקומיים, ששמה לה למטרה לספק מענה לקהילת הורים שחיפשה חלופה למוסדות הקונבנציונליים, הממוקדים בהישגיות ובסטנדרטיזציה. המיזם קם כיצירה משותפת, מקומית ומקצועית של קבוצת אנשי החינוך בתמיכה של הורים מיישובי הסביבה ובשיתוף נציגי הרשות המקומית ומשרד החינוך (מחוז ומטה) – כל אלו התלכדו יחד לקהילת קומונרס מסורה שיש לה כוונה ברורה.

פתיחת שנת הלימודים הראשונה בבית היער לוותה באתגרים רבים והחלה עם 17 ילדים ושני מחנכי יער. חורש אלונים הוכשר כ"מרחב לימודי יער" עם טביעת רגל אקולוגית מינימלית, ובו מחצלת, צִלייה, אתר מדורה ואוהל צבאי ישן וגדול, שנרכש והורכב בעזרת ההורים ונועד לימים המעטים שבהם יורד גשם כבד או שלג. בשנת 2024, לאחר שהבשילו התנאים הפדגוגיים והדמוגרפיים, הוענק לבית היער סמל מוסד. היום, בית היער הוא בית ספר ממלכתי מוכר ורשמי, עם צוות של 25 אנשי ונשות חינוך ו־130 תלמידים ותלמידות בכיתות א' עד ו'. בית הספר עתיד להתרחב בהדרגה לכיתה ח' ואף לכיתות התיכון. בבית היער לומדים חמישה ימים בשבוע משך כל ימות השנה – קיץ, חורף, סתיו ואביב – בחורש האלונים הטבעי, המשמש כיתת לימוד ומרחב מחיה.

דפוסי קומונינג בבית היער

• טיפוח הסכמות סביב ייעוד וערכים משותפים ורפלקציה על משילות עמיתים

שונוּת כבסיס לקהילה לומדת: שונות היא תנאי הכרחי ללמידה. מפגש בין זהים או דומים נוטה להוביל לשכפול הקיים ולשעתוק של דפוסים ישנים. לעומת זאת, ריבוי נקודות מבט של אנשים שמאפייניהם מובחנים מהווה כוח מניע לשינוי הקיים, לתנועה חיה ולהתחדשות מתמדת (Ingold, 2017). שונות היא קרקע פורייה למפגש לימודי שבו מגוון לומדות ולומדים ייחודיים מוזמנים לתרום את מתנתם הייחודית לשם יצירת משמעות משותפת וחדשה בעולם. כל אחד מביא לתהליך את תבונתו, כשרונו וניסיונו החד־פעמיים, וכך מעשיר את הקהילה הלומדת. בקומונינג־חינוך, הגיוון בין בני אדם וקבוצות נתפס כנכס תרבותי שיש לו ערך עמוק, ולא כנטל או כמכשול.

הפעלת בית ספר המבוסס על פדגוגיה חדשה ומתפתחת היא אתגר ניכר, בייחוד בשנותיו הראשונות. זאת, ביתר שאת, כשמדובר בבית ספר שצומח מלמטה ופועל באופן עצמאי, ללא תקצוב ציבורי מלא ובחוסר ודאות ממסדית. בשנות ההקמה, בכל שנה לקראת ראשון בספטמבר, התנוסס סימן שאלה גדול באשר ליכולת לפתוח את שנת הלימודים. הכבידה אף יותר ההתמודדות עם מגפה עולמית ועם מלחמה אזורית. עם השנים, המטרה הראשונית וקצרת־הטווח של פתיחת שנת לימודים כסדרה, התפתחה לייעוד משותף, ברור וארוך־טווח: לקיים את בית היער כבית ספר שהוא בר־קיימא ומבוסס פדגוגיה מתחדשת, המעמיד את היחסים במרכז ומספק מענה חינוכי ראוי ועמוק לכל ילדי הקהילה ולהוריהם. ייעוד זה, לצד החוסן והערכים החברתיים של בית היער, צמח והתעצב מתוך ההתמודדות המשותפת עם האתגרים, עם הקשיים ועם המכאובים שאפיינו את שנות ההקמה. 

התחדשות פדגוגית היא עקרון יסוד בקומונינג חינוך. ההתבוננות הערנית, הדינמית, הגמישה, הפתוחה לשינויים על המעשה החינוכי נועדה למנוע קיבעון. בבית הספר בית היער העיסוק בהתחדשות הפדגוגית נעשית בפורום רחב של מעגל המחנכים והמחנכות כולו ובסינרגיה עם כלל העוסקים בדבר. מפגשי מעגל המחנכים מתקיימים בתכיפות גבוהה ומשקל שווה ניתן לכל קול במעגל. הנפח והעומק שניתנים לעיסוק בהתחדשות הפדגוגית מחזקים את המעורבות ואת השייכות, משום שהאחריות על ההעמקה הפדגוגית משותפת לכל מחנך ומחנכת, ללא תלות בניסיון, ותק, תפקידים קודמים או נוכחיים וכיוצא באלה. 

***

מרקם היחסים בבית היער מושתת על יצירת הסכמות, שמהוות בסיס לאחריות האישית והקולקטיבית הטמונה ביחסים אלו. הסכמות הן סדרה של נורמות שבתהליך תיווך ולמידה מעמיק מוכרות לכל השותפים בבית היער. להבדיל מחוק שהוא דיכוטומי, ההסכמה טומנת בחובה קשת של אפשרויות ליישום ההסכמה לפי יכולתו של כל אחד. הפרקטיקה של יצירת הסכמות פועלת באופן דומה הן על המחנכים והן על הילדים.

מהלך ההסכמות בקרב הילדים שם דגש בהשגתן של ההסכמות דרך תהליך תיווך הדרגתי, חווייתי וספירלי (ההסכמה נלמדת במשך שנות הלימודים של הילד באופן הולך ומעמיק ומשתנה), בהתאמה ליכולות ולאתגרים בכל גיל. המחנכים והמחנכות מנכיחים ביום־יום את ההסכמות כנורמות גלויות ומוצהרות. הם האחראיים לזהות הסכמות רלוונטיות לתרבות ולצביון של הקהילות והמשפחות בבית היער, לתרגם אותן פדגוגית לעשייה חינוכית בבית היער ולהאיר לילדים את מצבם ביחס להסכמה. נוסף על כך, מעגל המחנכים אחראי לתהליך של העמקה, המשגה ותיווך של אותן הסכמות גם להורים. 

לדוגמה, ההסכמה המכונה "תמיכה בלמידה" מבקשת מן הילדים והילדות לקבל אחריות על ה"תלמידאות" שלהם – על כוחות רצון, על התמדה, על התמודדות עם אתגר, על בקשה להתפתחות ולשינוי ביחס לתכנים הנלמדים; ומבקשת מהמחנכים וההורים לייצר תנאים אופטימליים בבית הספר, בבית ובכלל, ביצירת מעטפת תומכת לתלמידאות של הילד, ואף ליישם את ההסכמה ביחס להיותם בוגרים שהם עצמם לומדים. 

המשגת ההסכמה היא פרקטיקה חשובה בבית היער. באמצעות הטמעת מרכיבים שפתיים מתומצתים וברורים, מוטמעת הנורמה המתבקשת, על כל רוחב משמעויותיה, לתוך מרכיב שפתי מתומצת ומובן לכל באי בית היער, מרכיב המשמש ביום־יום ובונה, עם מרכיבי שפה נוספים, שפה אחידה ומשותפת. שפה זו מסייעת בטיפוח הנורמות שההסכמות מבקשות לקדם. למשל, ההסכמה המכונה "מלאכה שלמה", שנלמדת בבית היער כבר מכיתה א', אוחזת בחובה ערכים של סדר וארגון, התמודדות עם האתגר עד סופו, אחריות אישית, סיבה ותוצאה והשלמה של מהלך מסוים עד תומו. היא מוזכרת לעתים בהקשרים של השלמת שיעורי בית, פיוס לאחר ריב או ניקיון המרחב בתום פעילות. כך, הסכמה זו היא שם קוד קצר ופשוט שטומן בחובו עולם ומלואו. כל העקרונות והמשמעויות שהזכרנו טמונים בצמד מילים זה שעשוי להישמע גם במרחב בית הספר וגם בבית (שכן המושג "מלאכה שלמה" מוכר ומשמש גם רבים מההורים). דרך עולם מושגים משותף ומאחד, השפה הנוצרת בבית היער יוצקת משמעות ביום־יום, משפרת הבנה, מחזקת תקשורת בין־אישית ומפשטת תהליכים פדגוגיים. 

• טיקוס היחד (Togetherness)

בקומונינג, תשומת לב רבה מוקדשת ליצירת התנאים והמרחבים שבהם ה"יחד" יכול להתגלות ולהתגבש. היחד אינו אוסף של פרטים המרכיבים קבוצה או סך תכונותיהם, כישוריהם או ניסיונם, אלא ישות חדשה ומסקרנת שמגיחה לעולם מתוך ביחד מתמשך. זהו שלם ייחודי שיש לו מאפיינים ותכונות שאינם בהכרח קיימים אצל מרכיביו. תנאי חשוב להיווצרות היחד הוא טיקוסו – תהליך שמקדיש זמן ומקום להעמקתן ולהנכחתן של מערכות יחסים ולטיפוחן. 

בית היער שואף לאזן בין מבט על ה"אני", היחיד, התלמיד הבודד, ובין מבט על הקבוצה; תשומת לב מוקדשת ליום־יום קבוצתי ולכך שהקבוצה הקטנה (קבוצת הגיל) היא מכלל קבוצה גדולה יותר (דו־גילית), שהיא מכלל קבוצה רב־גילית, שהיא מכלל "שבט" בית היער, שהוא מכלל החברה והעולם. כל רזולוציה קבוצתית שכזו יוצרת טקסים וסמלים של הקבוצה – שם, שירים, משחקים, מרחב, שפה פנים־קבוצתית ועוד – שמתחברים למאפייניה של הקבוצה הנרחבת יותר. 

טיקוס היחד מתרחש גם במעגל הזיקה של המחנכים והמחנכות, במעגלי הורים ובמעגלים משותפים של הורים וקהילה. מפגשים אלו מתקיימים באופן תדיר, בקבוצות נפרדות או משולבות ומשמשים לא רק לעבודה יצרנית ופרודוקטיבית, אלא גם לשם המפגש עצמו – מפגש לכאורה חסר תכלית מוגדרת מעבר ליצירת תרבות של שייכות, קרבה ואהבה.² טיפוח וטיקוס היחד, לדוגמה, מתקיים במעגל המחנכים והמחנכות דרך מפגשים קבועים ותכופים – המעגל מתכנס אחת לשבועיים בפורום מלא, משתתף בהשתלמויות במהלך חופשות ולעתים מקיים אירועים מיוחדים מעבר לשעות העבודה. 

"יחד" היא גם הסכמה מרכזית שנלמדת בבית היער ומדגישה את התנועה המשותפת ואת האפשרות של היחיד לייצר שייכות בריאה לקבוצה באמצעות הירתמותו למהלך המשותף, הגדול מן ה"אני". ההסכמה מתממשת בתרגולות יום־יומיות של עבודה משותפת, בקבלת אחריות משותפת על המרחב, באימון במנהיגות ובהובלה, באימון בתמיכה, בהצטרפות ובהתמסרות לחוויה של יחד. היחד ניכר גם בהתבוננות ובעיבוד של מצבים משותפים, בהתמודדות עם קונפליקטים ובפתרונם, בתקשורת מקרבת ובחקירה משותפת ומובנית של "סוד שיתוף הפעולה".

חגים בבית היער מבטאים באופן עמוק ומהותי את היחד השבטי הגדול – מסורות וטקסי החג מתקיימים בפורום רב־גילי של כלל בית היער, קבוצות פוגשות את הסמלים ואת הטקסים של קבוצות אחרות ויחד, הן מייצרות טקס משותף של הפורום הגדול.

• תרגול הדדיות עדינה ורגישה ותרומה חופשית ותמיכה חופשית

מאפיין מרכזי של קומונינג הוא הדינמיקה שבה חברי קהילת הקומונרס תורמים מזמנם, מכשרונם, מניסיונם ומממונם לקומונס, מתוך מחויבות לעניין ולכוונה המשותפים ובדאגה ובאחריות למשאב המשותף. הקומונרס מנסים להימנע מהתחשבנויות קטנוניות וקטנות, המצמצמות את הנתינה ואת הקבלה לכדי טרנסקציות כלכליות גרידא. ההתחשבות, שמחליפה את ההתחשבנות, מסייעת בטיפוח יחסים מבוססי נתינה וקבלה הדדית, רגישה ועדינה ובהנחת היסודות למערכת חברתית־כלכלית שונה בתכליתה משיטות שוק אגרסיביות, תועלתניות ואנוכיות.

דוגמה מובהקת לכך אפשר למצוא בדאגה של ההורים והסבים והסבתות של ילדי בית היער לקיומו ברבדים הפיזיים, הארגוניים, הקהילתיים, הכלכליים ואף החינוכיים. כמעט כל ההורים משתתפים, בתדירות כזו או אחרת, בבנייה ובתחזוקה של המרחבים הפיזיים, בארגון ובהפקה של אירועים קהילתיים, בעבודה משרדית ובירוקרטית בצוות האדמיניסטרטיבי, בגיוס ובפיתוח משאבים לבית הספר ואף בפעילות חינוכית במרחב הבית־ספרי ובתרומה למעשה החינוכי. תרומת הקומונרס מתבטאת, בין היתר, בהבאת ידע ומיומנויות חדשים לבית היער ובתמיכה בתהליכי הלמידה שכבר מתקיימים בו. זאת, למשל, בפעילות "הורה מלמד", מילוי מקום מחנכים חסרים, גיבוי או עיבוי הצוות; או בהשתתפות באירועים חד־פעמייים – למשל צילום, הכנת תלבושות להצגה, גיוסי הורים לעבודות בנייה או השתתפות בימי פעילות מיוחדים, כגון מסיק בעמוקה, יום מלאכות בצבעון או יום התנדבות במתת. נתינה מסוג זה, גם אם אינה מתוגמלת בשכר כספי, לא נתפסת כ"התנדבות" במובנה הפשוט (כלומר כסוג של פעולה אלטרואיסטית שנעשית בשעות הפנאי או נוסף על העבודה), אלא כחלק בלתי נפרד מפעולות הנדרשות כדי לקיים את בית הספר. פעולות הנעשות מכלל יחסי השותפות, האחריות והשייכות. חשוב לציין כי על המלאכה החינוכית־פדגוגית המקצועית אמונים צוותי החינוך וההובלה הפדגוגית, וזאת כדי לוודא שהמעורבות של ההורים והקהילה לא תהפוך להתערבות.

דוגמה פדגוגית לנתינה ולקבלה עדינים אפשר למצוא בהתאספות של "מעגל הפִרגונים", שמתקיימת בסוף כל יום. זו התאספות אשר מזמינה את הילדים והילדות ואת צוות המחנכים להפנות תשומת לב ולהביע במילים את הערכתם למי שעשה דבר־מה שנמצא תורם ומיטיב ושהם רוצים לפרגן עליו. זהו אימון בהבחנה בטוב, חיזוק הנורמות החיוביות, תרגול מתן משוב ותשומת לב חיוביים, דוגמה אישית וביטוי מפרגן ופשוט של "עיניים טובות" (כאלה שרואות את הטוב שבעולם ובאחר). נוסף על כך, מעגל הפרגונים הוא הזדמנות לראות ולחוות את מעשה הנתינה עצמו כקבלה. זוהי פרקטקיה פדגוגית שבמרכזה המפרגן (ולאו דווקא מי שמפרגנים לו). מעגל הפרגונים הוא מפגש כן ואותנטי עם החוויה הטובה הטמונה בהכרת תודה על דבר־מה או בראייה בעין טובה אדם אחר, כמה טוב להיטיב.

• העמקת ההתאחדות עם הטבע (להיטבע)

לעומת הנחת היסוד הרווחת, ולפיה, האדם עליון לטבע ונפרד ממנו, קומונינג מבקש לראות באדם ישות טבעית שהיא חלק בלתי נפרד מהשלם הטבעי.³ בהיותו חלק מהטבע, האדם מקיים יחסים הדדיים של קשר, חיבור ותלות עם כלל מרכיבי הטבע – האנושיים והלא־אנושיים כאחד.⁴ יחסים אלו הם בסיס חשוב לאפשרות של האדם ללמוד מהטבע, לפתח קשב עדין ונקי לפעימתו הדקה וליכולתו להיות נוכח באופן מלא (לדוגמה ביומימיקרי (Benyus, 2002).). היחסים האלה מאפשרים לאדם לטפח אינטימיות וקרבה עם ישויות טבעיות שאינן אנושיות – יחסים המבוססים על אכפתיות (care), על אמפתיה ועל הבנה הדדית שאינה תועלתנית. יתרה מזו, דפוס זה מאפשר לאדם לפתח מודעות בזמן אמת לנזקים – קטנים כגדולים – שמעשיו גורמים לסביבה ולפלנטה ולהגיב מתוך אחריות ותשומת לב עמוקה להשלכות מעשיו.

בבית היער, לדפוס זה ביטוי ייחודי, שכן הלמידה ושגרת החיים מתקיימים באופן רציף בחוץ, בטבע כמות שהוא, בנוכחות מינימליסטית ששואפת לא לפגוע בטבע, ללא הפרדה בין הסביבה החינוכית לסביבה הטבעית ובשימוש בעזרים טבעיים ומקומיים. הילדים והילדות, המחנכות והמחנכים והקהילה כולה מפתחים קשרים יום־יומיים עם החורש, שבו בית הספר שוכן. השהייה הבלתי אמצעית בטבע מבקשת ואף דורשת מבני האדם (ילדים ומבוגרים) להסתנכרן ולנוע באופן טבעי ובתוך הטבע. שלא כמו השהייה במבנים ובסביבה מרובת מחיצות, מגננות, הרחקות והפרדות, הקיום בטבע מייצר ביטחון בעצמי ובעולם – חוסר תלות, עצמאות ומסוגלות ויכולת להתמודד ולפתור בעיות חיים בסיסיות, כמו אלו הנובעות ממזג האוויר, התמצאות במרחב ועוד. 

שהות הלומדים והלומדות בחורש מעמיקה את החיבור שלהם לבריאה; בונה בהם ביטחון שנובע מהיכרות מעמיקה עם הסדר של העולם – עונות השנה, חוקי טבע יסודיים; מקנה להם הבנה אקולוגית וביולוגית, המבוססת על תחושת הגוף בטבע; מאפשרת התפתחות חושית מאוזנת של אונות המוח. למידה טבעית שכזאת, במובנה הכפול – למידה מהטבע ובטבע – דומה לדרך שבה תינוק לומד, למידה לא־מובנית אבל נתמכת מבחוץ ומסייעת גם בטיפוח חשיבה מערכתית (systems thinking): הבנה אינטואיטיבית של המורכבות והרגישות של מערכות, יכולת התבוננות ורפלקציה מנקודות מבט שונות, כישורים קוגניטיביים של זיהוי דפוסים וראיית תמונה רחבה, וכן יכולת חשיבה אינטגרטיבית ורב־תחומית.

• הבטחת הסכמה רחבה בתהליכי קבלת החלטות, מבנה ארגוני רוחבי וחולק כוח⁵, הפעלה של בקרת עמיתים וסנקציות מדורגות

אנשי ונשות בית היער מקדישים תשומת לב רבה לשאלות העוסקות באופן שבו חולקים כוח ומתארגנים־עצמית (Self-Organization). שאלות כגון: כיצד נוכל לחלוק כוח באופן הוגנת? איך מפתחים מנגנונים ותהליכים ארגוניים שמונעים מלכתחילה הצטברות כוח רב מדי בידי מעטים? כיצד מפרקים מוקדי כוח מופרזים באופן מתמשך? ואיך עושים כל זאת בהסתמכות על כוחות פנימיים ובאופנים של התארגנות־עצמית?

שלא כמו בתי ספר רגילים, שבהם המבנה הארגוני מאופיין בהיררכיה ברורה, בית היער פועל במבנה ארגוני המבוסס על שיתוף פעולה ועל החזקה משותפת של אחריות וסמכות. המבנה הארגוני מורכב מצוות מוביל, שבראשו עומדים מזכיר בית הספר, האחראי על החזקת התמונה הרחבה ברמה האסטרטגית, החינוכית והקהילתית, ושני מובילים פדגוגיים, שמדריכים ומכוונים את צוות המחנכים ואמונים על העמקת הגישה החינוכית ועל הפיתוח הפדגוגי. הצוות המוביל מכוון ליצירת מבט משותף וקבלת החלטות משותפת בנושאים מרכזיים, כגון הרשמה, גיוס צוות החינוך, שימוש בתקציב ופיתוח מרחבים. 

המחנכים והמחנכות מתבקשים להכיר את עיקרי התפיסה של בית היער ולהסכים עמה, אבל מתבקשים גם למחשבה חופשית וליצירתיות, לעצמאות ולהתחדשות בעשייתם. בתוך תחומי התפקיד שהם מקבלים עליהם ואחראים להם, מעניק בית היער למחנכים ולמחנכות חופש ניכר. זוהי פעולה בתבנית פתוחה, שכרוכה גם בהסכמה לקבל משוב מעמיתיהם ולהיות נכונים ללמידה ולתיקון. האוטונומיה הפדגוגית מאפשרת למחנכים ולמחנכות לבצע שינויים בתוכן הנלמד, בשיטות ההוראה ובסדר היום של כל קבוצה שהם מובילים. השאיפה היא ששינויים אלו יתקיימו בתהליך של שיח מתמשך ותיקוף הדדי עם מעגל המחנכים הרחב ועם מעגלי המובילים הפדגוגיים וההורים, במטרה לוודא התאמה לצרכים השונים של הקהילה החינוכית. עיקרון מנחה בגישה זו הוא "לא מקבלים החלטות עלי בלעדי." כך, למשל, כאשר נדונות סוגיות פדגוגיות, המחנכות והמחנכים משתתפים באופן פעיל בתהליך, מתוך אחריות ותשומת לב של ממש לעשייה החינוכית היום־יומית. החלטות בדבר אירועים קהילתיים וסוגיות חברתיות מתגבשות בדיונים משותפים עם ההורים, שמביאים את נקודת המבט הקהילתית והמשפחתית. בנושאי תקציב או בשיתופי פעולה אזוריים, הרשות המקומית ומשרד החינוך שותפים באיזון של צורכי הקהילה עם דרישות המערכת. 

הרצון לצמצם הצטברות של מוקדי כוח לאורך זמן, הוביל את בית היער להתנסות בהפעלת תהליכי בקרת עמיתים ובקבלת החלטות המבוססות על הסכמות רחבות. המעגל הוא אמצעי לקבלת החלטות בהסכמות רחבות ובמבט משותף. הוא מאפשר להגיע לתמיכה רחבה מבלי למדר או להשאיר מאחור מיעוט ונותן מקום וקול לאי־הסכמות ולספקות. הפלורליזם וריבוי ההשקפות מאפשרים לשוב לשלבים קודמים של הדיון – הזדמנויות להתבונן שוב על הנושא הנדון ואולי לגלות שהוא אחר ממה שחשבו קודם לכן. במקרים רבים המעגל מביא תנועה דיאלקטית, מורכבת וממושכת, המאפשרת שהייה בתוך שאלות מבלי למהר לתשובות ולפתרונות חפוזים. 

דוגמה מרכזית היא כמובן מעגל המחנכים והמחנכות, הלב הפועם והשכל המארגן פדגוגית של בית היער. התדירות הגבוהה של התכנסויות המעגל והזמן הרב שמוקדש לכל מפגש הם תנאי הכרחי להצלחת המעגל במשימותיו. המעגל מתפקד כמרחב דיאלוגי, עם נכונות לתקשורת פתוחה, כנה ואמיצה ללא הבדלים שנובעים מהיררכיה, ותק, מגדר או תפקיד. במעגל יש מודולריות וגמישות בתפקידים – דינמיות המותאמת לאתגרים המשתנים עם תחלופה ושינויי תפקיד בהתאם לצורך. 

***

בהתגלע קונפליקט, משמשת בבית היער פרקטיקת "האדם השלישי", ולפיה, מתוך הצוות, נבחר אדם המוסכם על הצדדים והוא נוכח בשיחה – לא כחורץ דין גם לא כמגשר, אלא כמי שתומך בנורמות שיחה קשובות ובייצוג האחריות האישית של כל צד כלפי עצמו, הוא מזכיר את הנורמות הללו ומשמש גם כעד וכמי שמתקף את תהליך ההתמודדות עם הקונפליקט. 

בכל מעגלי העבודה וקבלת ההחלטות שבבית היער מתקיימים גם יחסים של בקרה ובחינה. כך, לדוגמה, את התנהלות הצוות המוביל ואת ההחלטות שהוא מקבל בוחנים בעין פקוחה המחנכים, ההורים, הרשות המקומית ומשרד החינוך. בחינה זו אינה מכוּונת לפיקוח ולשליטה, אלא נובעת מרוח של שיח, דאגה ושיתוף פעולה. שילוב זה של שיח, דאגה ושיתוף פעולה מעצים את האפשרות לקיים מערכות יחסים המבוססות על אמון ולחלוק כוח באופן הוגן. ולבסוף, שילוב זה גם מאפשר למובילי בית היער תנועת הובלה בריאה עם דרגות חופש גבוהות יחסית ובו בזמן לשאת בכובד ראש את האחריות הכרוכה בניהול בית ספר ציבורי. 

סיכום

בית היער מדגים באופן ייחודי, עמוק ורחב את הרוח והעקרונות של קומונינג־חינוך, הלכה למעשה. זהו מרחב חינוכי שצמח מהקהילה ומתקיים בתוכה, מושתת על מערכות יחסים אנושיות ולא־אנושיות, על חינוך המתהווה מתוך מפגש, מעשה, הקשבה והתחדשות מתמדת. הסיפור של בית היער אינו רק סיפור של מוסד חינוכי אלטרנטיבי – הוא סיפור של תרבות חינוכית־חברתית חדשה, השואפת לטוות חיבורים בין אדם לסביבתו, בין פרט לקבוצה, ובין חזון למעשה. דפוסי הקומונינג שבאים לידי ביטוי בבית היער – מיצירת הסכמות רחבות ועד "טיקוס היחד", מהדדיות רגישה ועד ״להטבע״ – יוצרים רקמה חיה ומשתנה של חינוך. חינוך שמרכזו קשב ותשומת לב, חינוך בשירות החיים, חינוך מוכוון טוֹבוּת,⁶ וחינוך השואף לאחריות (סוציו-אקולוגית) שצומחת מתוך שייכות.

בבליוגרפיה

Ingold, T. (2017). Anthropology and/as Education. London: Routledge. Link

Benyus, J. M. (2002). Biomimicry: Innovation Inspired by Nature. New York, NY: Harper Perennial.

Bollier, D., & Helfrich, S. (2015). Patterns of Commoning. Amherst, MA: Off the Commons Books. Link

Bollier, D., & Helfrich, S. (2019). Free, Fair, and Alive: The Insurgent Power of the Commons. Gabriola Island, BC: New Society Publishers.