בשנת 2016 ביקרתי במסגרת משלחת של אנשי הוראה וחינוך ברשת בתי הספר High Tech High בסן דייגו שארצות הברית. הביקור בבתי הספר של הרשת, המתמחים בהוראה מבוססת פרויקטים (project based learning), הותיר בי רושם עמוק. מייד כשחזרתי, מיהרתי לבקר בביתו של מורי ורבי פרופסור אמוץ זהבי המנוח, מגדולי הזואולוגים ואנשי שמירת הטבע של ישראל. ישבתי בביתו של אמוץ ותיארתי בפניו בהתלהבות של ילד שגילה צעצוע חדש כיצד אחדים מהתלמידים ברשת לומדים מתמטיקה, פיזיקה והיסטוריה דרך בניית סירה, וכיצד אחרים לומדים ביולוגיה, אזרחות וקיימות באמצעות מעורבות בפרויקטים עירוניים. אמוץ הביט בי במבט מתפלא ואמר: "הלוא זה בדיוק מה שעשינו בבית הספר החקלאי בפרדס חנה לפני שבעים שנים". באותו רגע התחוור לי שמה שמערכת החינוך באמת זקוקה לו אינו בהכרח המצאה של מושגים חדשים, שכאילו נוצרו "יש מאין", אלא גם יכולת להסתכל עמוק פנימה, ללמוד מהעבר ולהבין את התהליכים ואת המנגנונים העומדים בבסיס שלה.
ביסודו, חינוך רגנרטיבי מבקש לשקם, לחדש ולרענן. הוא מבוסס על עקרונות של עיצוב מחדש (regenerative design) וחשיבה מערכתית (system thinking), לצד הסתכלות עומק רפלקטיבית. הפליאה של אמוץ זהבי על כך שהייתי צריך לנסוע עד ארצות הברית כדי "לגלות" את מה שלמדו עד לא מכבר במוסדות החינוך של הזרם ההתיישבותי בישראל, משקפת את תהליכי ההתרחקות של מערכת החינוך הישראלית מתפיסות רגנרטיביות שעמדו בעבר ביסודה.
כשם שהחקלאות הרגנרטיבית מנסה לשנות את החקלאות התעשייתית על ידי החזרת המורכבות האקולוגית והטבעית שמחיה את הקרקע, כך מנסה גם החינוך הרגנרטיבי לשנות את החינוך ה"תעשייתי" על ידי החזרת ערכי הבסיס, הקשרים והמורכבויות שעמדו פעם ביסודו. וכשם שהחקלאות הרגנרטיבית חוזרת לבסיס הטבעי והאקולוגי של החקלאות, כך נדרש גם החינוך הרגנרטיבי לחזור לבסיס הטבעי העומד ביסוד הקשרים בין בני האדם לבין עצמם ולבין סביבתם. אין דרך טובה יותר לעשות זאת מלהבין בראש ובראשונה כיצד מערכות אקולוגיות פועלות, ושהעקרונות העומדים בבסיסן הם אותם עקרונות העומדים בבסיסן של מערכות אנושיות בכלל, ושל מערכת החינוך בפרט.
במאמר זה אנסה להדגים כיצד חלק מעקרונות היסוד של מערכות אקולוגיות באים לידי ביטוי גם ביסודות של חברה בריאה ושל מערכות החינוך שלה. לשם כך אפתח בהצגת המבנה והמורכבות של מערכות אקולוגיות, ולאחר מכן אערוך הקבלות בין מערכות אקולוגיות טבעיות לבין מערכת החינוך.
תיאוריות פילוסופיות וחינוכיות רבות עוסקות במהות הקשר בין האדם לבין הטבע, חלקן מדעיות ורציונליות, אחרות נושאות בחובן מרכיבים רוחניים, ואף דתיים. פילוסופיות ותפיסות אלו התעצמו מאוד בעקבות המהפכה התעשייתית עם הגידול בניכור בין האדם לסביבתו הטבעית. הוגים, סופרים וחוקרי טבע אמריקאים ואירופים, כגון ראלף וולדו אמרסון, הנרי דייוויד ת'ורו, אלכסנדר פון הומבולדט ואחרים, ראו בקשר בין האדם לטבע את הבסיס לאנושיות. הגותם ביססה את התפיסה הרומנטית והטרנסצנדנטלית והביאה להתפתחותה של התנועה הסביבתית המוקדמת. תפיסות אלו השתקפו גם ברוחה של ראשית ההתיישבות הציונית ובאו לידי ביטוי בהגותם של פילוסופים ושל אנשי תנועת העבודה, בראשם א"ד גורדון. גם בימינו, המתח בין האדם לטבע והערגה לפשטות ולחיבור בלתי אמצעי עם הטבע, עם הסביבה ועם היקום תופסים מקום נכבד בתנועה הסביבתית והפרוגרסיבית בעולם המערבי. ההערצה לחברות ילידיות (indigenous) שחיו בהרמוניה עם הטבע והרומנטיזציה שלהן, אף שלעיתים הן אינן קשורות למציאות שבה חיו בעבר או למציאות הנוכחית של צפיפות האוכלוסין, היא מרכיב חשוב בתפיסת עולם זו.
מערכות אקולוגיות בטבע
לא קל להגדיר את המושג "מערכת אקולוגית", שכן מדובר ברשת של אינטראקציות בין אורגניזמים לסביבתם במרחב מסוים שגבולותיו אינם ברורים תמיד. בעיקרון, מערכת אקולוגית מורכבת מכלל האורגניזמים החיים בה ומנהלים יחסי גומלין ביניהם ועם התנאים הפיזיים בסביבתם. בכל מערכת אקולוגית נמצאים מרכיבים חיים (ביוטיים), כגון צמחים, בעלי חיים ומיקרואורגניזמים, ומרכיבים דוממים ופיזיים (אביוטיים), כגון אוויר, מים, מינרלים ותנאי אקלים. יחסי הגומלין בין האורגניזמים לבין עצמם ובינם לבין סביבתם תלויים אלו באלו ויוצרים רשת דינמית של קשרים המקיימים זרימה של אנרגיה וחומרים ביניהם.
גבולות המרחב של מערכת אקולוגית יכולים להתפרס על פני שטח עצום ולכלול מגוון גדול של בתי גידול, כמו ביער טרופי או בשונית אלמוגים, או להיות קטנים וממוקדים, כמו בבריכת חורף או בנווה מדבר. המערכת האקולוגית יכולה לכלול עשרות אלפי מינים שרוב הקשרים ביניהם חלשים, או עשרות מינים בודדים שקשריהם חזקים כל כך, עד שכל אורגניזם תלוי ברעהו באופן כמעט מוחלט. מחקרים רבים מצביעים על כך שככל שהמערכת האקולוגית מורכבת יותר, כך היא גם יציבה, בריאה ועמידה יותר. עם זאת, יש מחקרים הטוענים כי יציבות המערכת אינה קשורה אך ורק למגוון המינים, אלא גם למידת מורכבותם של הקשרים המתקיימים בתוכה. ככל שמתקיימים קשרים רבים ומגוונים יותר בין האורגניזמים השונים, כך המערכת יציבה יותר ועמידה יותר בפני הפרעות.
חשוב לציין שמורכבות המערכת אינה קשורה למדדים סובייקטיביים של "טוב ורע", "נכון ולא־נכון" או "חשוב ומיותר". כמו כן, חשוב אף יותר לציין שבמערכות אקולוגיות (בשונה ממערכת חינוכית לדוגמה) אין יד מכוונת או מטרה סופית, אלא הן נוצרות במהלך אבולוציה של מאות אלפי שנים ואפילו מיליונים דרך אינטראקציות ביוטיות ואביוטיות, ושהתוצר שאנחנו רואים היום אינו "סופי" או "מוגמר", אלא הוא התוצר המיטבי ביחס לתנאי הסביבה ולמערכות הקשרים הקיימים בזמן ובמרחב הנוכחיים. מערכות אקולוגיות הן תוצר של לחצים סביבתיים, השפעות של תנאי אקלים ואינטראקציות בין אורגניזמים, הכוללות טפילות, טריפה, הדדיות וניצול. הראייה הרומנטית של מערכות אקולוגיות כמערכות "טובות" או מערכות של "שיתופי פעולה" שגויה ומקטינה את מידת המורכבות של המערכות האלה.
לכל מערכת אקולוגית יש מאפיינים ייחודיים, וכאשר חוקרים באים ללמוד אותה, הם מתמקדים בכמה מרכיבים המסייעים להם להבין את מידת מורכבותה ויציבותה. כפי שכבר ציינתי, כל מערכת אקולוגית היא ישות מבנית ופונקציונלית ייחודית – היא פועלת כיחידה מבנית ותפקודית מרכזית הכוללת את סך כל האינטראקציות בין הרכיבים הביוטיים והאביוטיים שלה. היבט מרכזי של הפונקציונליות של המערכת האקולוגית הוא מעגלי האנרגיה ומחזורי החומרים המתקיימים בה. מחזור רציף של אנרגיה וחומרים מבטיח את קיומם של האורגניזמים, ואפשר לעמוד בעזרתו על היעילות האנרגטית ועל המורכבות המבנית של המערכת. מערכות אקולוגיות יציבות דורשות אנרגיה נמוכה יחסית למחיה, ולפיכך יש להן יעילות אנרגטית גבוהה.
מערכת אקולוגית יציבה תלויה בתהליכי היזון חוזר (feedback) קבועים. גורמים מפרקים, כגון חיידקים ופטריות, ממלאים תפקיד מרכזי בפירוק חומר אורגני מת. הם מפרקים את החומר למרכיביו הבסיסיים ומחזירים לקרקע חומרים חיוניים, כגון תרכובות חנקן וזרחן. צמחים קולטים תרכובות אלו לצורך גדילה ומנצלים אור שמש, מים ופחמן דו־חמצני לייצור סוכרים דרך פוטוסינתזה ותומכים כך באורגניזמים הצמחונים והטורפים במארג המזון. כאשר אורגניזמים אלו מתים, המפרקים חוזרים ומפרקים אותם ומשלימים כך את מחזור הרכיבים התזונתיים. ללולאת המשוב (feedback loop) הזאת יש חשיבות רבה, שכן היא מבטיחה מִחזור מתמשך של רכיבים תזונתיים חיוניים ושמירה על פוריות הקרקע ועל התפוקה של הצמחים. למעשה, לולאה זו מבטיחה את הזמינות המתמדת של חומרים חיוניים למען כלל המערכת.
יש דוגמאות רבות לתהליכי היזון חוזר במערכות אקולוגיות, שחלקם נוצרים מלמטה למעלה (bottom-up), מבסיס שרשרת המזון, וחלקם מלמעלה למטה (top-down), מראש שרשרת המזון. דוגמה קלאסית לתהליך הנוצר מלמטה למעלה מתקיימת במערכת האקולוגית של היער. עלים נושרים מהעצים, מתפרקים, מעשירים את הקרקע בחומרים מזינים ומעודדים את צמיחתם המחודשת של העצים. מחזור חומרים זה שומר על פוריות הקרקע ועל התפוקה של היער ומאפשר קיום מגוון עשיר של צמחים ובעלי חיים.
דוגמה מדהימה לתהליך הנוצר מלמעלה למטה ניכרה בעקבות השבת הזאבים לפארק ילוסטון שבארצות הברית בשנת 1995. הכחדתם של הזאבים בשנות העשרים של המאה הקודמת הביאה לעלייה גדולה באוכלוסיות האיילים והביזונים, וזו הובילה לעודף רעייה ולפגיעה ביציבותה של המערכת האקולוגית. החזרתם של הזאבים שינתה את דפוסי הרעייה של אוכלי העשב ואפשרה לאוכלוסיות הצומח, שכבר כמעט נעלמו מהשטח, לחזור ולשגשג. צמיחה מחודשת של עצים מסוימים אפשרה לאוכלוסיית הבונים לבנות סכרים, לייצב את הגדות, לווסת את זרימת הנחלים ולייצב את המערכת האקולוגית.
החוסן של מערכות אקולוגיות
החוסן (resilience) של המערכת האקולוגית, כלומר היכולת שלה להתמודד עם שינויים ועם הפרעות ולהבטיח את תפקודה התקין, הוא יסוד קריטי להמשך קיומה. מערכת אקולוגית בריאה וחסינה מסוגלת להתאושש מאירועים קיצוניים דוגמת בצורות, שיטפונות והתפרצות מחלות. היא יכולה להתמודד עם לחצים סביבתיים הולכים וגוברים, כגון זיהום ושינויי אקלים, ולהמשיך לקיים מגוון ביולוגי עשיר. כפי שראינו, מערכות אקולוגיות מורכבות ומגוונות, שמתקיימים בהן מעגלי היזון חוזר מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, גם יציבות יותר ועמידות יותר בפני הפרעות חיצוניות, כגון הצפות, סופות ושריפות, המתרחשות בתדירות גבוהה יותר בעקבות שינויי האקלים. חוסן המערכת וכושר עמידתה בפני הפרעות תלויים בשני מאפיינים עיקריים: גמישות והתאוששות.
במערכות אקולוגיות, "הפרעה" מוגדרת כאירוע הגורם לשינוי בתנאים הסביבתיים, ומשפיע על תפקוד המערכת. כאשר הפרעות כגון שריפות, הצפות, שטפונות וסערות מתרחשות באופן טבעי ובמינון הנכון, הן חלק אינטגרלי מהמבנה ומהתפקוד של המערכת האקולוגית. הפרעות אלו ממלאות תפקיד חשוב בעיצוב המערכת, התלויה בהן כדי לשרוד ולהתקיים. גמישותה של מערכת אקולוגית נמדדת ביכולתה לעמוד בהפרעות ולהתמודד איתן ללא פגיעה בתפקודים ובתהליכים העיקריים שלה. לעומת זאת, יכולת ההתאוששות של המערכת נמדדת בכוחה להשתקם ולחזור למצב של שיווי משקל לאחר שנפגעה, לרבות שינויים אפשריים במבנה ובהרכב של האוכלוסייה שלה. חוסן המערכת, הגמישות שלה ויכולת ההתאוששות שלה תלויים בכמה תנאים הכרחיים:
1. מגוון (diversity): ככל שהמערכת מגוונת יותר במינים, באוכלוסיות ובחברוֹת, וכן באינטראקציות ביניהם, כך היא יציבה יותר. מערכת מגוונת מאפשרת יותר אינטראקציות ויותר חיבורים, וכן שונוּת גבוהה יותר בין פרטים מאותו המין, מה שמשפיע על יכולת המינים לעמוד בשינויים סביבתיים. יש מערכות אקולוגיות חשובות ביותר הכוללות מגוון ביולוגי נמוך, שהמינים בהן מתמחים בנישות אקולוגיות צרות מאוד. מערכות כאלו חשופות בהרבה להפרעות ועלולות להיעלם בעקבות שינויים סביבתיים ואנתרופוגניים (אנושיים).
2. יתירות (redundancy): באקולוגיה, היתירות מתייחסת לנוכחותם במערכת של מינים רבים הממלאים תפקידים דומים, אך לא זהים (לכל אורגניזם יש נישה אקולוגית ייחודית). מושג זה מבוסס על הרעיון שקיום מינים רבים המסוגלים לבצע את אותה פונקציה אקולוגית יכול לשמש חיץ מפני תנודות סביבתיות ומפני הפרעות. אם מין אחד נפגע, אחרים ינצלו את המשאבים שהתפנו ויצליחו לשמר כך את התפקוד הכללי של המערכת.
3. קישוריות (connectivity): מערכות אקולוגיות פועלות כרשתות מורכבות של אורגניזמים חיים שאינם יכולים להתקיים באופן בלעדי. כל אורגניזם ממלא תפקיד ייחודי במערכת ומספק משאבים לאחרים או מקבל אותם מהם. ככל שהרשתות במערכת מורכבות ומגוונות יותר, כך המערכת יציבה יותר ויכולה להתגבר טוב יותר על הפרעות.
4. ביזור מערכתי (panarchy): אי־אפשר להבין שום מערכת כישות העומדת בפני עצמה. כל המערכות האקולוגיות משפיעות זו על זו ומושפעות זו מזו. כל מערכת מתפקדת בסקלה אחרת של זמן, מרחב וארגון, והאינטראקציה בין הסקלות השונות האלה חשובה ביותר. ככל שמערכת מבודדת יותר, כך החוסן שלה נמוך יותר. גם בתוך כל מערכת אקולוגית פועלים כמה רבדים של ארגון, מהאורגניזם הבודד ועד לאוכלוסיות, לקהילות ולחברות. לכל רובד של ארגון יש חוקיות ותכונות ייחודיות משלו, וכל הרבדים מקיימים ביניהם אינטראקציות מורכבות. מבנה מבוזר זה מאפשר למערכות האקולוגיות להתאים את עצמן לתנאים המשתנים ולשמור על יציבותן הכללית.
כל המרכיבים האלה מתארים את יכולת ההסתגלות של המערכת לשינויים (adaptive capacity). מערכות אקולוגיות שיכולת ההסתגלות שלהן גבוהה יותר הן בדרך כלל מערכות מגוונות יותר מבחינה גנטית, ביולוגית ונופית. המגוון הגנטי מאפשר לאורגניזמים השונים להגיב לשינויים בצורה טובה יותר.
בין בית ספר למערכת אקולוגית
אני מעריך שאלו מכם שקראו את הדברים עד כאן, על ריבוי המונחים המקצועיים בהם, כבר אולי מבינים את הקשר הברור בין העקרונות העומדים בבסיסן של מערכות אקולוגיות לבין אלו העומדים בבסיסן של מערכות אנושיות. תהליכים תרבותיים וארגוניים המתקיימים בחברות אנושיות פועלים לעיתים על סמך עקרונות דומים לתהליכים האקולוגיים והאבולוציוניים המתקיימים בטבע (ראו איור 1 להלן). גם מערכות חינוך אינן שונות מכל ארגון אחר בהקשר זה. אפשר להסתכל על בתי הספר כעל מערכות אקולוגיות, כך שכל בית ספר הוא רשת של אינטראקציות בין שותפים מגוונים ביותר ובינם לבין סביבתם (הקהילות שלהם, הרשויות המקומיות ומשרד החינוך). כמו במערכות אקולוגיות, למגוון, ליתירות, לקישוריות ולביזור יש השפעה מכרעת גם על מידת החוסן של בית הספר. תהליכי היזון חוזר מתקיימים באופן תדיר בבתי הספר, הן מלמטה למעלה (השפעת תלמידים והורים על המערכת) והן מלמעלה למטה (השפעת משרד החינוך והרשויות על בית הספר).
מחקרים רבים ותיאוריות רבות כבר תיארו ופיתחו את הקשרים האלה בניסיון להציג את הפסיכולוגיה ואת הסוציולוגיה של האינטראקציות האנושיות בהקשרים אקולוגיים. עם זאת, מחקרים ומודלים מעטים בלבד ניסו לבחון את עולמות החינוך מתוך חשיבה מערכתית המסתכלת על המורכבות המבנית של המערכות האקולוגיות ומשווה אותן למורכבויות של עולם החינוך. חינוך רגנרטיבי חייב להתבסס על חשיבה מערכתית אקולוגית על בסיס פרמטרים של מורכבות, יציבות וחוסן. בחלק הבא של המאמר אערוך השוואות בין הנושאים האלה ואמחיש אותם בעזרת דוגמאות. המאמר אינו אקדמי ואינו מסתמך על מחקר אמפירי בלבד – אני מציג בו את רעיונותיי ואת מחשבותיי, שאומנם מבוססים על ידע, על מחקר ועל ניסיון, אבל מומלץ לבחון אותם (כמו כל נושא אחר) בעין ביקורתית.
המורכבות המבנית של בית הספר
כפי שציינתי, המורכבות המבנית של מערכת אקולוגית מבוססת על יסודות כגון מגוון מינים, מעברי אנרגיה ומעגלי היזון חוזר. אפשר לזהות יסודות דומים בבתי ספר. אחת הבעיות הקשות של מערכת החינוך הישראלית נובעת מהמחסור התמידי ומהיעדר היתירות המבני שמאפיינים אותה. מדובר במערכת מורכבת ביותר שרק מורים ואנשי צוות מעטים אחראים עליה, ושכל מורה נושא בה גם בתפקידי ריכוז מגוונים, הדורשים עבודה בהיקפים גדולים. כך, המערכת שרויה במשבר כוח אדם תמידי וסובלת חוסר יציבות מבני בגללו. בזמן שבמערכת אקולוגית יציבה יש מגוון ויתירות של מינים ואינטראקציות, במערכת הבית־ספרית בישראל, כל מורה צריך למלא כמה תפקידים כדי להבטיח את האינטראקציות הבסיסיות הדרושות לקיומה. צמצום, היעדר מגוון והיעדר יתירות במערכת מביאים אותה למצב משברי תמידי, לחוסר יכולת להתגמש בעקבות שינויים ולחוסר יכולת להתאושש מהפרעות, המתחוללות בתדירות הולכת וגוברת (מגפות, מלחמות, חוסר יציבות פוליטית, שינויי אקלים וכדומה).
המגוון האנושי של התלמידים, וכן המגוון של המורים והמקצועות, משפיעים רבות על יציבות המערכת, על חוסנה ועל יכולתה להתקיים באופן עצמאי. מערכת הנשענת על תפיסות פלורליסטיות ורגנרטיביות, המסוגלת להשתנות בהתאם לצרכים ולהמשיך לקיים עמוד שדרה ערכי ופדגוגי, יכולה להכיל מגוון גדול יותר של דעות ותפיסות. מערכת כזו מתפקדת טוב יותר גם בתקופות של חוסר יציבות פוליטית, קיצוצים תקציביים ושינויים סביבתיים ותרבותיים הדורשים התאמות חדשות. בתי ספר כאלו מתרכזים בפיתוח מיומנויות למידה ובלימוד עצמאי. לעומת זאת, בתי ספר הומוגניים, שאינם רגנרטיביים או שנשענים על אידיאולוגיה נוקשה ומחמירה, מתקשים לפעול בסביבה משתנה וזקוקים ולהפרדה הולכת וגוברת מהסביבה החיצונית כדי לשמור על יציבותם.
יעילות אנרגטית
היציבות המבנית של מערכת אקולוגית מבטיחה יעילות אנרגטית גבוהה יותר. אפשר לזהות מאפיינים דומים גם בעולמות החינוך. בתי ספר שמקיימים עקרונות של מגוון, יתירות, קישוריות וביזור מערכתי גם יעילים יותר מבחינת אִיגּוּם המשאבים, ניהול הזמן ופיתוח אסטרטגיות למידה. בתי ספר כאלו מצליחים לנצל טוב יותר את יום העבודה של המורים ולתת להם כך את הזמן הדרוש לפיתוח תהליכי עומק חינוכיים ולימודיים, וכן לקידום התפתחותם האישית ולהפיכתם לבעלי מקצוע הזקוקים פחות למשאבי חוץ כדי לנהל תהליכים הקשורים לתלמידים. היעילות האנרגטית של בית הספר מתחזקת גם בזכות מעגלי היזון חוזר יעילים יותר, המאפשרים לצוות שלו לבחון באופן מערכתי את הצרכים של התלמידים השונים ולהתכוונן אליהם.
מעגלי היזון חוזר
מעגלי היזון חוזר מתקיימים בתוך בית הספר ומחוץ לו. תלמידי בית הספר, כקהל היעד הבסיסי ביותר במרחב, מווסתים באופן תמידי את המערכת מלמטה למעלה. צורכי התלמידים, יכולות הלמידה שלהם, ההבדלים בין תלמיד אחד למשנהו והרקע שכל אחד הגיע ממנו הופכים כל בית ספר למערכת אקולוגית ייחודית. לכיווניוּת הזאת – מהתלמיד לכיתה לשכבה לבית הספר – יש השפעות עומק על חוסן המערכת כולה. בתי ספר שמשלבים מרכיבים של מגוון, יתירות, קישוריות וביזור מערכתי במבנה הכיתתי, השכבתי והבית־ספרי, ושנותנים מענה מקיף יותר לתלמידים ולצורכיהם, מכוננים מערכת יציבה יותר, המסוגלת לעמוד בשינויים ובהפרעות. דבר דומה אפשר לראות במעגלי ההיזון החוזר מלמעלה למטה. משרד החינוך הישראלי לדוגמה ריכוזי מאוד ונוטה להתנהל באופן אגרסיבי ובלי לבנות מעגלי היזון חוזר יעילים. בעקבות זאת נוצרות במקרים רבים התנגשויות בינו לבין המערכות הבית־ספריות, הנדרשות להתעלם מצרכים בית־ספריים כדי לעמוד בדרישות המשרד. לעומת זאת, מערכות שהמנהלים (administrators) והמנחים (facilitators) בהן מצליחים לווסת באופן נכון את המערכת, אגב פיתוח והצמחה של התנאים הנכונים לחיזוק של הלמידה והתלמידים, נעשות יציבות ויעילות.
כפי שראינו, במערכות אקולוגיות יש חשיבות רבה לתהליכי הוויסות וההיזון החוזר מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. כאשר מנגנון ויסות כזה יוצא משליטה, כל המערכת מאבדת את יציבותה ואת חוסנה. מערכת בית־ספרית המתגמדת בפני התלמידים ועושה רק כרצונם וכרצון הוריהם כמוה כאגם הסובל מפריחת אצות, השואבת את כל החמצן מהמערכת האקולוגית כולה. לעומת זאת, מערכת בית־ספרית הפועלת באופן נוקשה ו"מנחיתה" רגולציות והוראות על התלמידים מקבילה לאי בלב האוקיינוס שמינים חדשים ואקזוטיים (דוגמת חתולי בר) משולבים בו, משנים את יחסי הגומלין במערכת, מתחרים במינים המקומיים ומכחידים אותם. רק בתי ספר ומסגרות חינוך המצליחים לווסת את התהליכים כך שיצמיחו את התלמידים ואת המורים יכולים להישאר יציבים ולתפקד לאורך זמן.
החוסן של מערכת חינוכית
בפסקאות הקודמות כבר כתבתי על כמה מהמרכיבים המייצרים חוסן במערכות בית־ספריות כמו במערכות אקולוגיות, אך יש חשיבות יתרה לחידוד שלהם (ראו איור 2 להלן). כפי שכבר צוין, החוסן תלוי במגוון, ביתירות, בקישוריות ובביזור, וכל המרכיבים האלה תלויים אלו באלו. בית ספר יציב ובעל חוסן מגוון מבחינה אנושית ומקצועית, מאפשר לתלמידיו אופק של מקצועות, מיומנויות וכיווני התפתחות, מחזק את הקשרים ביניהם לקהילתם ולסביבתם, מפתח אצלם תחושת מקום (sense of place) חזקה ומתנהל כך שכל מרכיב בו יכול לעמוד גם בפני עצמו וגם כחלק מהמערכת. בתי ספר כאלו משמשים גשר בין האידיאולוגיה למעשיוּת, בין האדם לסביבה ובין הקהילה לחברה.
האקולוגיה של החינוך הרגנרטיבי
המושג "חינוך רגנרטיבי" שואב את שמו מעולמות הביולוגיה, האקולוגיה והחקלאות, ולא בכדי. מערכות ביולוגיות עוברות רגנרציה באופן קבוע. תאי הגוף של כל היצורים החיים עוברים תהליכים מרתקים של תיקון ורגנרציה לאורך חייהם. תהליכים אלו מאפשרים להם להתמודד עם נזקים ולהתחדש באופן קבוע באמצעות שימוש במעגלי היזון חוזר היודעים לזהות את הנזקים ולגייס את החלבונים ואת האנזימים הנכונים כדי לפעול לתיקונם. אצל בעלי חיים מסוימים מתקיימת רגנרציה מלאה של איברים, ואפילו אצלנו מתקיימת רגנרציה של תאי עור, שריר ועצם בעת שיקום מפציעות או משברים.
כפי שכבר נוכחנו לדעת, מערכות אקולוגיות נוטות לחזור לשיווי משקל לאחר הפרעות. אף ששיווי המשקל החדש אינו זהה תמיד לזה ששרר במערכת טרם ההפרעה, עדיין מדובר בתהליך רגנרטיבי ביסודו. אחת הדוגמאות הברורות ביותר לחזרה כזו לשיווי משקל של מערכת בעקבות הפרעה היא שריפה. לאחר שריפה, צמחים רבים מתים, וקרקע היער נותרת חשופה. עם זאת, זרעים ששרדו באש מתחילים לנבוט, בניצול של אור השמש וחומרי הזנה שנחשפו כתוצאה מהשריפה. צמחים אלו, המכונים "צמחי חלוץ", גדלים במהירות ויוצרים כיסוי צומח חדש. לאחר התבססות צמחי החלוץ, מתחיל שלב הסּוּקְצֶסְיָה. בשלב זה, מינים עמידים יותר מתחילים להתפתח, אגב דחיקת צמחי החלוץ. מינים אלו, המכונים "צמחי סוקצסיה", גדלים לאט יותר, אך מאריכים חיים ויוצרים יער צעיר. במהלך הזמן, היער ממשיך להתפתח, ומינים חדשים מתיישבים בו, עד להיווצרות יער בוגר ומגוון.
החקלאות היא מטבעה ממשק אקולוגי המכוון על ידי בני אדם, וכן על ידי תהליכים סביבתיים אקראיים. תחום החקלאות הרגנרטיבית נולד לאחרונה כמענה לחקלאות האינטנסיבית, המכלה קרקעות וגורמת לתהליכי מִדבור חריפים על פני כדור הארץ. החקלאות הרגנרטיבית מאפשרת לקרקעות להשתקם ולהפעיל מחדש מנגנוני ויסות והיזון חוזר שנעלמו מהן בעקבות החקלאות האינטנסיבית. בחקלאות הרגנרטיבית משמרים את כיסוי הקרקע ומאפשרים לתהליכי פירוק טבעיים להתרחש, מצמצמים למינימום את עיבוד הקרקע ומאפשרים לתהליכים ביולוגיים להתקיים ללא הפרעה, מעודדים מגוון של גידולים, במקום מונוקולטורה (חקלאות חד־גידולית), ומעודדים שיתופי פעולה בין חקלאים.
אומנם לחינוך הרגנרטיבי (בדומה לחקלאות הרגנרטיבית) יש יד מכוונת ומטרות ברורות – בניגוד למערכות אקולוגיות טבעיות, המתפתחות בתהליכים אקראיים לאורך מיליוני שנים – אבל העקרונות האקולוגיים והביולוגיים שפורטו במאמר זה חלים גם בו. התפיסה המערכתית שלו מבוססת על העקרונות המתקיימים במערכות בריאות וחסונות, ולא על זרם חינוכי חדש או על עיקרון פדגוגי שונה. יישום עקרונות אלו בבתי הספר דורש הסתכלות מערכתית שונה לחלוטין מזו השולטת כיום במערכת החינוך. בתי ספר במדינת ישראל (בדומה למערכות הבריאות, התחבורה, המשפט ואחרות) פועלים על סמך עקרונות של ניצול מלא (depletion) של משאבים ושל קיצוצים תמידיים למען הגברת היעילות הכלכלית ונמצאים תמיד על סף משבר. נוכחנו בכך במערכת הבריאות במהלך מגפת הקורונה ובפקקי הענק שרק הולכים וגדלים בישראל, ואנו נוכחים בכך היטב גם במערכת החינוך ובבתי הספר, הנמצאים תמיד כפסע מגלישה לכאוס ארגוני.
תפיסה רגנרטיבית בחינוך מיישמת עקרונות שונים לחלוטין. היא מסתכלת על המערכת מתוך עקרונות החוסן האקולוגי ומאפשרת גמישות, יעילות ארגונית והתאוששות מהירה ממשברים. חינוך אידיאולוגי נוקשה אינו יכול להיות רגנרטיבי, היות שאינו מקיים אינטראקציה עם סביבתו, אלא פועל מלמעלה למטה בלבד ומנסה לשנות את הסביבה בהתאם לאידיאולוגיה. גם חינוך פרוגרסיבי מלא אינו רגנרטיבי, היות שאינו מייצר תהליכי ויסות וצמיחה, ואינו מאפשר למערכת לעמוד בשינויים ובתהליכים חיצוניים ולשמור על יציבותה. החינוך הרגנרטיבי מאפשר התפתחות של אקולוגיה ארגונית המבוססת על מגוון, על יתירות, על קישוריות ועל ביזור, והוא משתנה בהתאם לאינטראקציות השונות בין האדם לסביבתו. החינוך הרגנרטיבי שם דגש על תהליכי היזון חוזר כדי לעמוד על הרלוונטיות של האינטראקציות האלה בכל רגע נתון.
הוראתו של פרופסור אמוץ זהבי בבית הספר החקלאי בפרדס חנה בראשית המאה הקודמת הייתה חלק מתנועה יהודית רגנרטיבית, מתחדשת, שבאה ליצור דמות יהודית חדשה המבוססת על הקשר בין האדם לטבע, לעבודה ולמסורת. התגובה של אמוץ לחוויות שלי מהביקור בארצות הברית שיקפה בצורה ברורה את הדרך (או את אובדן הדרך) שמערכת החינוך הישראלית הלכה בה מאז.
"התחדשות החיים הקיבוציים האנושיים בכלל, ובייחוד התחדשות חיינו אנו, הכרותים מכל טבע ומכל חיים טבעיים, יכולה איפה לצאת אל הפועל רק על יסוד התחדשות האומה, על יסוד התחדשות המשפחתיות, האצולה מרוח החיים הקוסמיים, ולא על יסוד החברתיות המיכנית, הסוציאליות, הנטולה מכל חיים קוסמיים ומכל רוח קוסמית." (גורדון, 1920, פרק א)
תפיסות של התחדשות ושל התחברות לעקרונות המנחים את המערכות הטבעיות ואת העולם שסביבנו התקיימו ומתקיימות בכל מערכת חברתית השואפת לחיים בני־קיימא. מטרתו של החינוך הרגנרטיבי בימינו היא לעמוד בפני תהליכים דגנרטיביים המכלים והורסים את הסביבה הטבעית והאנושית בעולם, ולהצמיח עקרונות חדשים המושתתים על תפיסות מערכתיות בנות־קיימא ובעלות חוסן פנימי. הבנה של מערכות אקולוגיות, על הדמיון שלהן למערכות אנושיות ועל השוני שלהן מהן, והטמעת העקרונות האקולוגיים שמאפשרים את קיומן של מערכות יציבות מזה מיליוני שנים, יוכלו להעניק למערכת החינוך את היציבות ואת החוסן שחסרים לה כל כך היום.
תודות
אני רוצה להודות לפרופסור אורי רול, לפרופסור עודד ברגר טל, לד"ר נירית לביא אלון, לד"ר רועי גלילי ולד"ר יוני
גביש, שקראו את את המאמר, העירו עליו וסייעו לי לכתוב אותו ולדייק בדבריי בו.
מקורות
גורדון, אהרן דוד. 1920. "לבירור רעיוננו מיסודו". מהדורה מקוונת: פרויקט בן־יהודה.
רצון, אנוה, וכרמית רפפורט. 2023. "מודל החוסן הסוציו־אקולוגי: גישה חדשה לבחינת חוסן קהילתי". פרסום מקוון: אנוה רצון: פיתוח קהילתי וארגוני בסביבה משתנה.
