תמר חביב מנהלת תוכנית "בית ספר סגול – בונים מרחבים חינוכיים וקהילתיים של חוסן ושגשוג" באוניברסיטת רייכמן. בעברה מנהלת בית ספר ומומחית ביזמות חינוכית.
"אם אנחנו בונים חברה שבה אנשים מסוגלים לראות זה את זה ולהיות שם זה עבור זה – אנחנו מעצימים את החוסן החברתי."
מה הוא בית ספר סגול?
בית ספר סגול מפתח את הסביבה הפנימית והבין־אישית. כיום כבר ידוע שהדברים קשורים מאוד זה בזה. מודל העבודה שלנו בבית ספר סגול הוא SEE – Social Emotional Ethical. זהו למעשה שכלול של מודל ה־SEL. המודל עוסק גם בפן המערכתי־ארגוני, גלובלי, ובכל מה שמעבר לאישי ולבין־אישי. אנחנו שואפים לשינוי הפרדיגמה בקשר לתפיסת החינוך ותפיסת בית הספר, כך שבית הספר לא ייתפס רק כמקום לרכישת ידע אלא בעיקר כמרחב להתפתחות אישית וחברתית־בין־אישית. לשיטתנו צריך לעשות זאת כדבר שבשגרה, מתוך מודעות ובכל שיעור, לא רק בשיעורי חברה או כישורי חיים. בכל שיעור יש לתרגל ולאמן מיומנויות, כמו אמפתיה, ויסות, הפנייה מודעת של תשומת הלב ועוד. החוזקה של התוכנית היא היכולת לחבר בין תיאוריות ומחקרים מעולם המיינדפולנס וחקר המוח לפדגוגיה, ולהפוך אותן לסט של פרקטיקות מעשיות שאפשר ליישם בכל השגרות והתכנים בבית הספר. רק כך אפשר לחולל שינוי.
ארבעה צרכים ושלושה חדרים
אנחנו תמיד במודעות לארבעת הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים: שייכות ומוגנות, תחושת מסוגלות, אוטונומיה ומשמעות. כל תוכנית שבונים עבור בית ספר או אפילו כל שיעור בודד שמכינים – יש לבדוק אם הם עונים על ארבעת הצרכים. זה מאפשר דיוק מיידי והעמקה משמעותית.
מודל מרכזי בעבודתנו הוא מודל 3 החדרים:
- החדר הפנימי (האישי): לפחות פעם בשיעור מבקשים מהתלמידים להרהר ולחשוב איך הנושא שדיברנו עליו נוגע בהם אישית. איזה רגש או מחשבות הוא מעלה.
- חדר הדואט (הבין־אישי): מלמדים איך לשתף ולהקשיב, לשים לב לאחר. מבקשים מהתלמידים לדבר בזוגות או בקבוצות ומוודאים שכולם שיתפו, ראו ונראו. בסוף נותנים זה לזה ברכה (כלומר תרגול של אמפתיה).
- החדר הקהילתי: משתפים ודנים במה שאנחנו מביאים לקבוצה באמצעות כלים ומתודות. לדוגמה: עצירה, התכוונות, תשומת לב למחשבות ולרגשות, איזון בין דיבור להקשבה.
בשיעור מתמטיקה, לדוגמה, לפני שהמורה מתחילה בהקניית החומר היא יכולה לבקש מהתלמידים להתמקד ולראות מתי תשומת הלב שלהם בורחת ולהחזיר אותה לשיעור. זהו תרגול של מיקוד הקשב, לעודד הקשבה ללא שיפוטיות. בתחילת היום או בתחילת השיעור כל ילד יכול לבחור כוונה שבה ירצה להתמקד. בסוף היום או בסוף השיעור חוזרים ומתבוננים על הכוונה שבחרנו, ובודקים מה קרה שם. אפשר גם לשתף את החברים. לאורך השיעור צריך לתת לילדים שהות להרהר ולהתחבר לעולמם הפנימי וגם לתת להם הזדמנויות לשוחח בזוגות, לייצר תקשורת של לב ללב ועיניים לעיניים. אנחנו רואים בבתי הספר את ההשפעה המשמעותית של התחלת היום בבוקר קשוב.
בניית חוסן בבית הספר
ילדים רבים מרגישים שלא רואים אותם, לא המורים וגם לא החברים. אם אנחנו בונים חברה שבה אנשים מסוגלים לראות זה את זה ולהיות שם זה עבור זה – אנחנו מעצימים את החוסן החברתי. המילה חוסן כבר שחוקה מרוב שימוש וכמו איבדה את המשמעות שלה. לכן אנחנו מנסים כל הזמן לייצר רעיונות ומודלים רעננים. הנה דוגמה לבניית פעילות מחזקת חוסן לצוות חינוכי: קראנו לו "יום טעינה" וביססנו אותו על ארבעת היסודות: אדמה, מים, אש ואוויר. אדמה קשורה בקרקוע, בצורך בשגרות וסדר יום מובנה. אדמה פירושה יציבות ויכולת להתקרקע גם בכאוס, יסוד שיכול להגביר חוויה של ביטחון; מים – זרימה, יכולת להשתנות; אוויר – השראה )אנשים מעוררי השראה, שירה וכדומה( וגם קלילות; אש – קשורה בתשוקה ובחום של היחד. בנינו ארבע סדנאות, כל אחת סביב אחד האלמנטים, ובה מקבלים כלים מעשיים שאפשר ליישם בקלות.
על בניית חוסן בזמן חירום
מאז שפרצה המלחמה הבנו שדרך העבודה שלנו, שמכוונת בדרך כלל לטווח ארוך ולעומק, פחות מתאימה. הבנו שצריך לעבוד בכל המישורים ולא רק עם המורים. התאמנו את עצמנו לצרכים שעלו מהשטח והתמקדנו יותר במודלינג, כלומר ממש להיכנס לכיתות ולעבוד עם המורות. הבנו שהשטח זקוק לדברים מהירים יותר, גם אם הם יותר "אינסטנט."
פתחנו כל יום בשאלה מה המציאות דורשת מאיתנו, מה מתבקש מאיתנו עכשיו. לדוגמה, אם מנהלות אמרו שהן צריכות לתת לתלמידים כלים להפחתת מתחים – אלה הכלים שהבאנו. כמובן, בתנאי שהמורות היו שותפות ולמדו איך ליישם את הכלים בעצמן לאחר מכן. אנחנו נמצאים כל הזמן עם היד על הדופק ומעדכנים את המענים בהתאם לקושי ולצרכים שעולים מהקבוצה או מהאדם. הגמישות והיכולת להשתנות ולשאול מה הכי מיטיב ואפשרי בסיטואציה הקיימת, גם היא פן של חוסן.
תובנות עיקריות:
- יש לשנות את הפרדיגמה בקשר לתפיסת החינוך ותפיסת בית הספר. בית הספר הוא לא רק מקום לרכישת ידע אלא בעיקר מרחב להתפתחות אישית וחברתית־בין־אישית. יש לעשות זאת כדבר שבשגרה, מתוך מודעות ובכל שיעור.
- כל תוכנית, סדנה או שיעור צריכים לכלול מרכיבים העונים על ארבעת הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים: שייכות ומוגנות, תחושת מסוגלות, אוטונומיה ומשמעות.
- ילדים רבים מרגישים שלא רואים אותם, לא המורים וגם לא החברים. כשאנחנו בונים חברה שבה אנשים מסוגלים לראות זה את זה ולהיות שם זה עבור זה – אנו בונים חברה בעלת חוסן גבוה.
- מודל חינוכי המשלב שלושה ממדים: ממד אישי – עבודה אישית ופנימית, תשומת לב לרגשות ולתחושות; ממד בין־אישי – תרגול של דיאלוג, שיתוף, הקשבה, ראיית האחר; ממד קהילתי – איך אנחנו פועלים כקבוצה.
- גמישות – חשוב להיות עם היד על הדופק ולהיות מסוגלים לשנות את המענים שאנו נותנים לתלמידים ולצוותי החינוך בהתאם לצרכים שעולים מן השטח.
אחד הכלים שעוזרים למקד את המורה הוא מפת מרכיבי חוסן ותמיכה במצבי חירום:
- לטפח תקווה ואופטימיות בזמן משבר.
- לנרמל ולתת מקום לחוויה פנימית – גם ללחץ ופחד וגם לרגשות חיוביים.
- יכולות וכלים לווסת רגשות ולנהל לחץ .
- היכולת שלי (כמורה) לעזור לתלמידים במצב חירום.
- לעודד פעולות מזינות ומחזקות דווקא במצב חירום.
- גישה אקטיבית, לתרום ולעזור לאחרים.
- מקורות תמיכה וסיוע בבית הספר ומחוצה לו.
