הפרק השני מתוך המניפסט, תרגום: ניב סבריאגו

לעתים קרובות אנחנו שוכחים שאנחנו הטבע. הטבע הוא לא משהו נפרד מאיתנו. לכן כשאנחנו אומרים שאיבדנו את הקשר לטבע, בעצם איבדנו את הקשר שלנו לעצמנו. (אנדי גולדסוורת'י)

חדשות נהדרות: בני האדם יודעים לחשוב בצורה מערכתית כבר מלידה! כולנו מודעים בצורה עמוקה ואינטואיטיבית לתלוּת ההדדית שלנו בעולם הרחב. היכולת ליצור חיבורים היא איכות פעילה, וגם אם היא רדומה, אפשר לעורר אותה. מחקרים בפסיכולוגיה ובביולוגיה אבולוציונית מראים שיש תשוקה טבעית ליצור קשרים שטבועה ממש במבנה של הדנ"א שלנו. לפעמים קוראים לזה "העצמי האקולוגי", כי האקולוגיה היא התחום המדעי שחוקר את היחסים בין היצורים החיים לסביבות שלהם. ראייה אקולוגית אומרת לזהות את הקשרים ההדדיים ואת יחסי הגומלין שבאופן רגיל נסתרים מהעין שלנו. במילים אחרות, ראייה אקולוגית אומרת לחשוב ביחסים, לחשוב במערכות.

החיים במתכונת אקולוגית הם ברירת המחדל של כל מה שחי על פני כדור הארץ, כי זה פשוט אומר שאנחנו חווים, חושבים ומזהים את התלות ההדדית שלנו בעולם הגדול יותר. מחקרים בביולוגיה, באקולוגיה, בבּיוֹמִימיקרי, בתרבות עֵדֶן (פרמקלצ'ר) ובתחומים משיקים נוספים עוזרים לנו כיום לפתח מודעות והערכה עמוקה יותר למארגים המורכבים והרבים של יחסי גומלין ותלוּת הדדית שכולנו חלק מהם.

התחילית אֶקוֹ־ באה מהמילה אוֹיקוֹס ביוונית, שפירושה "בית". בהתאם לכך, לטפח את העצמי האקולוגי אומר פשוט לחזק את היחסים הבריאים שלנו עם כל ה"בתים" שבהם אנחנו גרים, כלומר עם הגוף שלנו, עם הקהילות שלנו ועם הנופים הטבעיים מסביבנו.

בני האדם משולבים פיזית בַּמחזורים, בַּמערכות ובַתהליכים הטבעיים של יצורים חיים אחרים, ואפילו חולקים את אותם התאים כמו מינים אחרים. אנחנו מרגישים באיזון מושלם כשהחיים שלנו קשורים לעולם הטבע הגדול ומתנהלים באיזון בריא איתו.

כשאנחנו מביטים בשקיעה או בלהקת סנוניות ומרגישים פליאה, אנחנו מתחברים לעצמי האקולוגי שלנו ומעירים אותו לחיים. דבר דומה קורה כשאנחנו מרגישים את עוצמת הגלים באוקיאנוס או כששלווה עמוקה נוכחת בנו במהלך ישיבה על גדת נהר או טיול רגלי ביער. ברגעים כאלה אנחנו מתחברים בהרגשה שלנו למארג החיבורים הבלתי נראה שקושר אותנו לכל שאר הטבע, לכל שאר החיים.

כל מי שבילה קצת זמן עם ילדים קטנים, יודע בצורה אינסטינקטיבית מה המילה שהם הכי אוהבים, אולי המילה ששומעים הכי הרבה בכל שפה בעולם בתקופת הילדות המוקדמת: "למה?" המילה הזו נטועה בלב הלמידה, כי היא האיכות המהותית שמתגלמת בנו ומאפשרת לנו לגדול. כשילדים מעמיקים את החיבור שלהם לחיים, המילה הקטנה והעוצמתית הזו: "למה?" עוזרת להם לפתח את ההבנה שלהם דרך סקרנות, לבנות יחסים עם העולם וללמוד בלי הפסקה עם הגוף, עם המחשבה, עם הלב ועם הנשמה שלהם.

כולנו נולדים עם תחושה טבעית ואינטואיטיבית מאוד של סקרנות כלפי החיים וקשר אליהם, וגם עם הצורך בתחושת החיבור הזו כדי שנוכל לשגשג. כשהתרבות שלנו תומכת בצורך המולד הזה להתחבר, הילדים מסוגלים לפרוח. מדעי המוח המתמקדים ביחסים (relational neuroscience) עוזרים לנו לזהות את כישורי היסוד המולדים שלנו – נטיות כמו אינטואיציה וחמלה, סקרנות, יצירתיות ותחושה עמוקה של קשר לחיים – שהם בעצם התשתית של העצמי האקולוגי שלנו. עוד לפני שההֶקשרים שלנו עיצבו אותנו, רובנו כבר היינו מודעים אינטואיטיבית לעצמנו ונוכחים לגמרי בעולם, עם תכונות מולדוּת של אינטליגנציה יצירתית שמגולמת בגוף שלנו:

לפני שיכולנו לכתוב, ציירנו ציורים.

לפני שיכולנו ללכת, רקדנו ריקודים.

לפני שיכולנו לדבר, שרנו שירים.

הילדים יודעים בדרך כלל בצורה אינטואיטיבית מה הם צריכים כדי להרגיש טוב. לרוב הילדים יש רמות גבוהות של מודעות עצמית, והם יודעים להבין ולבטא את הצרכים שלהם לפני שהם לומדים בכלל לדבר: "אני רעב", "אני עייף", "משעמם לי", "רע לי", "אני שמח" וכדומה. כשהֶקשרי החיים שבהם הילדים גדלים מאפשרים זאת, הם מגלים חמלה כלפי אחרים מתוך התניה מולדת לדאגה ולאכפתיות. כשתנאי החיים של הילדים תומכים בפריחה שלהם, הם נמנעים באופן טבעי מ"הַאֲחָרָה" (othering) של האנשים מסביבם ונוטים באופן טבעי לעזור בכל הזדמנות. הילדים נולדים מחוברים לעולם הטבע, דבר שניתן לראות בקלות כשמתבוננים עליהם משחקים בחוץ: ההנאה שלהם משהייה וחקירה של הטבע בלתי פוסקת, סוחפת ומוּלדת.

ההנאה מהתחושה של חיבור לחיים היא לא מצב שקיים רק אצל הילדים כמובן. כולנו יכולים להרגיש טוב יותר אם נתחבר לעצמנו, לאחרים ולטבע:

• אנחנו מרגישים טוב יותר כשאנחנו דואגים לעצמנו, כשאנחנו מתחברים למחשבות ולרגשות שלנו וכשאנחנו דואגים לצרכים האישיים שלנו.

• אנחנו מרגישים טוב יותר כשאנחנו מחוברים לאנשים אחרים. אנחנו יצורים חברתיים במהות שלנו: בגלל זה אנחנו מקימים משפחות ואוהבים להשתייך לקבוצות ולקהילות, ובגלל זה הדחף הראשון של רוב האנשים בתקופות משבר הוא לעזור לאנשים אחרים.

• אנחנו מרגישים טוב יותר כשאנחנו יוצאים אל הטבע. הטבע הוא המקום הנכון בשבילנו, ואנחנו מרגישים טוב יותר כשאנחנו לא מחוברים רק לעולם האנושי, אלא גם לעולם הגדול יותר. תרבויות ילידיות הכירו תמיד את כוחות הריפוי של היציאה לטבע, והחשיבה המודרנית מתחילה כעת לסגור את הפער: מערכות הבריאוּת במערב כבר התחילו לרשום לחולים "חיבור לטבע" כדי לטפל בסימפטומים המחריפים של בעיות הבריאוּת שלנו (כדי ללמוד עוד, ראו מרשם חברתי ירוק).

במילים פשוטות, אנחנו מרגישים טוב יותר כשאנחנו מחוברים לעצמנו, לאנשים אחרים ולשאר הטבע, כי זוהי דרך החיים המוּלדת שלנו. אחת הסיבות העיקריות שבגללן אנחנו לא מרגישים טוב עם עצמנו, עם הקהילות שלנו ובמערכות האקולוגיות שלנו, היא ששכחנו איך חיים בצורה מחוברת ואיך מטפחים קשרים של חיבור.

בהיסטוריה האנושית של הזמן האחרון לימדו כמעט את כולנו איך לא לחיות לפי דפוס חשיבה אקולוגי, כי לתרבויות המערב חדר סיפור של הפרדה, ניתוק, אינדיבידואליות ו"אגו". לימדו אותנו איך לראות את העולם ואיך להיות בעולם בדרך שמנוגדת למרקם החיים עצמם. דרך שבגללה נוצרים הסימפטומים המחמירים של בעיות הבריאוּת ברמה החברתית, הרגשית והאקולוגית שמתגלות בכל העולם.

הסיפורים של ה"אגו" ושל ההפרדה מחלחלים לתרבויות ולחברות המודרניות שלנו דרך ערוצי החדשות, הרשתות החברתיות והטלוויזיה, וגם דרך סרטים, מוזיקה וספרים, שכולם משפיעים על המחשבות, על הרגשות ועל הפעולות שלנו בעולם. סיפורים אלה גורמים לנו –

• לא לסמוך על תחושת הערך העצמי שלנו.
• לפחד מאנשים אחרים או להתייחס אליהם בניכור.
• לנצל את עולם הטבע לצרכינו הפרטיים.

הסיפורים הללו של ההפרדה מלמדים בדרך כלל איך לראות את העולם ואיך להיות בעולם בדרך שהיא מאוד אינדיבידואליסטית, רציונלית, אבסטרקטית ומנותקת. לא מזמן, בעבר הלא־רחוק, עודדו אותנו להיצמד לסיפור של מֵרוּב, במקום של מיטוּב, לסיפור של תחרות, במקום של שיתוף פעולה, לסיפור של שליטה, במקום של מתן אמון או יצירה משותפת. בגלל זה אנחנו מרגישים לפעמים שאיבדנו את הדרך. במובנים רבים באמת איבדנו אותה: כשהתרחקנו עוד ועוד מה"בתים" הרבים שלנו – התרחקנו מעצמנו, מהחיבור לקהילות שלנו ומהחיבור לסביבה בה אנו חיים.

ברור לנו שהדרך שבה נחנך את הילדים שלנו היא זאת שתעצב את העתיד המשותף של כולנו. לכן, אם נרצה לשנות את דרכי ההתנהגות שלנו כדי לתמוך בעולם בריא יותר, נצטרך לבדוק איך אנחנו מחנכים את הילדים שלנו.

הדיווחים מהזמן האחרון על חינוך תואם עתיד של אונסק"ו, של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) ושל ועדת החינוך של הטיימס מזהים את הצורך לחזק את היחסים שלנו עם מכלול החיים ולטפח כישורים של חוסן, סקרנות, יצירתיות, חמלה וחיבור. החיבור לטבע מומלץ לכל אדם כצורך יום־יומי. לא מפתיע שהאיכויות האלו כבר טבועות אצל כל הילדים (כלומר אצל כולנו), כי אלה הכישורים המהותיים של העצמי האקולוגי שלנו.

בזכות מחקרים ודוגמאות מסביבות לימוד בריאוֹת בכל העולם אנחנו יכולים לזהות כהלכה כמה חשוב לאפשר וליצור יחסים בריאים בבתי הספר שלנו ובמערכת החינוך בכללותה. החיזוק הזה של יחסים בריאים לא נועד רק לטפל בסימפטומים של המשברים העכשוויים שלנו, אלא הוא גם אמור לפתח אצלנו אופני התנהגות, דרכי חיים ודפוסי חשיבה בריאים יותר בעתיד.