הפרק החמישי מתוך המניפסט, תרגום: ניב סבריאגו

הסיפורים שאנחנו מספרים יוצרים בפועל את העולם. אם תרצו לשנות את העולם, תצטרכו לשנות את הסיפורשלכם. (מייקל מרגוליס)

כל אחד מאיתנו נולד לתוך סיפור. הסיפור הזה מעצב את ראיית העולם שלנו ומעוצב בהתאם לארץ הלידה שלנו, לתרבויות שאליהן אנחנו שייכים, למשפחה שאנחנו גדלים בה, לחינוך שאנחנו מקבלים ולערכים ולדפוסי החשיבה שמלמדים אותנו. סיפורים כאלה עוזרים להבהיר ולהסביר לנו את העולם מסביבנו ואת המקום שלנו בו.

רובנו לא שמים בכלל לב שבעצם מדובר בסיפורים ולא באמיתות, ושכולנו חיים סיפורים שונים מעט, כי הגרסאות האישיות שלהם כבר נעשו לנו מוכרות ונעימות כל כך.

כשאנחנו חווים את העולם דרך סיפור אחר: חוקרים ארצות ותרבויות אחרות, מדברים שפה אחרת, באים במגע עם מסורות מגוונות או אפילו סתם קוראים סיפורים מנקודות מבט שונות, המודעות שלנו מתרחבת לקבל גם נרטיבים אחרים. כשאנחנו מתבוננים בעולם מנקודות מבט אחרות, אנחנו מאפשרים לעצמנו לראות את הדברים אחרת, למסגר מחדש את ההשקפות שלנו ולחקור רעיונות מוכרים ברבדים חדשים, שונים או עמוקים יותר.

הסיפורים שבהם אנחנו מאמינים מעצבים את העולם שבו אנחנו חיים. במצב העניינים הנוכחי, הסיפור הדומיננטי שאנחנו מספרים לעצמנו מוביל אותנו כעת בדרך ללא מוצא.

בעבר הלא־רחוק שלנו התפשט בעולם הסיפור של ההפרדה, מהסיבות שחקרנו בפרקים הקודמים, אבל לסיפור הזה אין סוף טוב. לפי הסיפור הזה חייבים תמיד להיות סבל והרס, מנצחים ומפסידים, כי הוא מבוסס בעיקרון על תחרות, על צריכה ועל ציות.

ככל שהסיפור הדומיננטי הזה נכפה על עוד ועוד תרבויות ברחבי העולם, כך מחריפים יותר המשברים העולמיים שלנו.

הסיפור הדומיננטי של התרבות המערבית הוא סיפור שדוחף אותנו להתמקד בעיקר באגו וברווח האישי שלנו ולנהוג באלימות עצומה כלפי העולם כדי להשיג סיפוקים בטווח הקצר. זה סיפור של ספקות עצמיים ושל צמיחה אינסופית, שמספר לנו שכדי למצוא את האושר האמיתי נצטרך לרכוש עוד ועוד "דברים" שיספקו את המרדף הבלתי פוסק שלנו אחר האושר. זה סיפור שכולל הרג מכוון של חפים מפשע, התאכזרות מתמשכת לבעלי חיים, הרס של יערות מפיקי חמצן והרעלה של נהרות, של אוקיאנוסים ושל האוויר שאנחנו נושמים ממש. בסופו של דבר, מדובר בסיפור כושל מאין כמוהו, שלא יכול אלא להוביל לחורבן של כולנו.

אולי יש הרגשה שהכי קל יהיה להמשיך לחיות בגבולות הסיפור הזה, כי הוא מוכר לנו כל כך, אבל אז הסימפטומים רק יֵלכו ויחריפו. אם נכיר בעובדה שמדובר בסיפור בלבד, רק אחת מהדרכים שבני האדם יכולים לחיות לפיהן, נוכל לזהות כמו שצריך את המסוגלוּת שלנו לחבר סיפורים בריאים יותר כדי לחיות לפיהם.

המחשבה וההרגשה של הדור הבא יקבעו איך העולם יֵראה. אנחנו זקוקים נואשות לסיפור טוב יותר שנוכל לספר לעצמנו וללמד את הילדים שלנו בבית הספר. כרגע הסיפור שמערכת החינוך הדומיננטית משתפת הוא סיפור של קונפורמיות, ציות ותחרות שהנרטיב שלו כולל מנצחים ומפסידים.

החוכמה המקובלת טוענת שחינוך זה תמיד טוב, וכמה שיותר חינוך, רק יותר טוב.

האמת היא שבלי לנקוט אמצעי זהירות משמעותיים, החינוך עלול בסך הכול להכשיר אנשים להיות יעילים יותר מהברברים של עולמנו.

יותר מאי פעם דרושים לנו כעת אנשים שיודעים לחשוב בצורה רחבה, אנשים שמבינים מערכות, חיבורים, דפוסים כלליים וסיבות מהותיות. (דייוויד אור)

הדרישות הגוברות של מערכת החינוך, במתכונת הגלובלית שלה, מאלצות את בתי הספר להשקיע יותר זמן ויותר תשומת לב בתכנים ובמידע שמעוצבים על בסיס בחינות ותחרות, במקום ליצור סביבות לימוד בריאוֹת שיאפשרו לילדים לפרוח באמת. מורים, תלמידים, הורים, מנהיגים, קובעי מדיניות ואזרחים בכל העולם דורשים כעת שינוי מערכתי בחינוך, מבקשים סיפור טוב יותר, סיפור שבו השלומוּת של האנשים ושל כדור הארץ תעמוד בלב הכוונות שלנו.

אף על פי שהמחשבה על שינוי מערכתי עלולה להיראות מורכבת ומאיימת, האמת היא שמערכות אנושיות רבות ביותר, ובהן גם מערכת החינוך, כוללות פשוט קבוצת אנשים שנצמדים לאמונות, לדרכי התנהגות או להשקפות מסוימות. במילים פשוטות, מדובר בקבוצה שכל החברים שלה מאמינים באותו הסיפור ומציגים ומספרים אותו שוב ושוב.

פירוש הדבר הוא שלכל גבר ולכל אישה במערכת הזו יש כוח לשנות את המערכת אם הם פשוט ישנו את דרך החשיבה והפעולה שלהם, את הגישה שלהם ואת היחס שלהם לאנשים אחרים. אם פשוט נחולל תמורה בעצמנו ובסיפורים שאנחנו חיים לפיהם בעולם, נוכל לחולל תמורה בחינוך.

לשם כך יידרש מאיתנו אומץ ניכר לוותר על המוכר בעולם שופע אי־ודאות. עם החמרת המשברים מסביבנו, רובנו נצמדים בצורה אינסטינקטיבית באופן חזק יותר למה שכבר התרגלנו אליו ולמדנו להכיר, במיוחד בכל הקשור לחינוך. אבל הרגע הנוכחי בהיסטוריה האנושית דורש מאיתנו לזנוח את כל מה שמכשיל את השגשוג ואת הפריחה של החיים ולהתחיל לחיות לפי סיפורים בריאים יותר, מעניקי חיים יותר.

למרבה המזל אנחנו לא מוכרחים להתחיל מאפס. העולם שלנו מלא וגדוש אנשים אמיצים רבים להפתיע שהסיפור שלהם מספר איך אפשר לחיות טוב ביחד בעולם שמשאביו מוגבלים. אנשים שדואגים לנטוע דאגה ואכפתיות לחיים בלב הפעילות שלהם. מה שמשותף לכל הסיפורים הללו הוא שהם בנויים על המסד של "שלישיית השלומוּת", משום שהם מקדמים דרך חיים שמאפשרת את השגשוג ואת הפריחה שלנו, של הקהילות שלנו ושל כוכב הלכת היחיד שאנחנו קוראים לו בית.

כדי לתת קצת השראה, הנה רק אחדים מסיפורי החינוך הרבים והמגוונים שאנשים כבר חיים לפיהם ברחבי העולם:

בתי ספר "גרין" [ירוק] בבאלי, ניו־זילנד ודרום אפריקה :בתי ספר ללא קירות שמטפחים לימוד על בסיס חקירה הוליסטית וחדורת מטרה עבור יצירה וקיום של עולם משגשג.

בתי ספר יער: תנועה גלובלית של תוכניות לימוד ממוקדות בילדים שתומכות בגדילה הוליסטית ומתקיימות באוויר הפתוח. התנועה שמה את התלמידים במרכז ומספקת להם השראה ללמוד באמצעות משחק, חקירה ולקיחת סיכונים נתמכת.

חינוך ולדורף בשיטת שטיינר: פדגוגיה לימודית ותנועה חינוכית השואפת לאפשר לילדים להיות מי שהם באמת ולהפוך לאזרחים טובים ולכוח מועיל ועוצמתי בעולם.

שיטת מונטסורי: יצירתיות וחקירה עומדות בלב האתוס של שיטת מונטסורי, ששמה את הילדים במרכז הלימוד. השיטה מבוססת על פעילות אישית, על לימוד מעשי ועל משחק שיתופי וזוכה לכבוד רב מזה עשרות שנים.

מכללת בלאק מאונטנס (Black Mountains College): מוסד לימוד אלטרנטיבי בוויילס שמציע תארים מבוססי טבע לקריירות עתידיות שיתמקדו באתגר הגדול ביותר שלנו בתקופה הנוכחית: איך אפשר להקים חברה הוגנת וצודקת בגבולות הבטוחים של העולם שלנו?

ארגון הקולג'ים הבין־לאומיים ((UWC: חינוך ככוח שמאחד אנשים, תרבויות ולאומים שונים עבור שלום ועבור עתיד בר־קיימא.

מכללת שומאכר: קהילת לימוד גלובלית שמתמקדת בלימוד הוליסטי לפי הדגם "ראש, ידיים, לב".

פרויקט DEFY: תנועה של אנשי ונשות חינוך שמאפשרת לקהילות בכל העולם להקים לעצמן מרחבים ללימוד עצמי.

פלאנטרי Planetari: כשיטת לימוד שמתמקדת בעולם שלנו ומותאמת לגבולות שלו, פלאנטרי מעצבת תוכניות לימוד וסביבות לימוד ומקימה בתי ספר שיחוללו תמורה בחינוך ויכשירו את הילדים לחדשנוּת וליזמוּת בעולם טוב יותר.

בזמן שאנחנו יוצרים עתיד בריא יותר עבור הילדים שלנו, כדאי לזכור שהעתיד הוא לא מקום שפשוט נגיע אליו, אלא מקום שניצור בעצמנו, מקום שאנחנו עצמנו נעצב בעזרת המילים והפעולות, דפוסי החשיבה וההרגלים שלנו.

לכולנו יש כוח לשנות את הסיפורים האישיים שלנו ולקדם כך שינוי של הנרטיב התרבותי שלנו. אנחנו אולי רגילים לספר לעצמנו שאנחנו יצורים של הרגלים שקשה להם לשנות את דרכי הפעולה שלהם, אבל כולנו נולדנו עם יכולת להסתגל לשינויים, כי השינוי הוא הקבוע היחיד בחיים.

כדאי להיזכר כאן בתובנה העמוקה של ויקטור אמיל פראנקל: "בין הגירוי לתגובה יש מרווח זמן. במרווח הזמן הזה ניתן לנו הכוח לבחור מה תהיה התגובה שלנו. בתגובה שנבחר טמונות הצמיחה והחירות שלנו".

הצעד הראשון לקראת השינוי כרוך בהבנה שדרך החיים הדומיננטית, ה"מערבית" בעיקרה, אינה אמת אלא סיפור, כלומר שאנחנו יכולים לבחור להפסיק להאמין בה ולאמץ נרטיב אחר ובריא יותר.

הצעד השני לקראת השינוי כרוך בשינוי העצמי. הוא מתחיל בהכרה שלנו ביכולת התגובה האחראית שלנו: ביכולת שלנו לבחור לפעול אחרת, לשנות הרגלים ולחולל תמורה בעולם שנעזור ליצור מחדש. אם נשנה את דפוסי החשיבה ואת ההרגלים שלנו, נחולל בפועל שינוי בעולם.