שרון מיכאלי-רמון מנהלת בית הספר לטבע, סביבה וחברה בתל אביב – יפו. מפתחת פדגוגיה והדרכה בתחומים של למידה במרחבי מציאות, אוריינות וחשיבה ביקורתית, אקטיביזם וחינוך לפעולה, תנועה ולמידה. סא"ל במיל' ומומחית למצבי חירום ולהקמת מסגרות חינוך באזורי משבר. בוגרת מחזור א' של תכנית תבל.

"חוסן  במקור,  הוא  מושג  מתחום האקולוגיה  שעוסק  במרחבי  מחייה, ומשם הושאל לעולם החברתי. בראייה שלי, חוסן הוא שילוב של גמישות, עמוד שדרה פנימי ברור ונרטיב, שהוא הקו המארגן את הכול. מבנה זה נכון ברמת הפרט וגם ברמה של קבוצה או של ארגון. לשלושת הרכיבים האלה נוספים שני פרמטרים חשובים: עמידות והיכולת להתמיד בתוך קושי".

שלושת מרכיבי החוסן

חוסן אינו מתקיים רק במצבי חירום וטראומה. זהו מצב קבוע המשקף את היכולת של האדם להתנהל מול אתגר, שינויים ואי־ודאות. אם אנו רוצות לחנך ולגדל צוותים ותלמידים בעלי חוסן – כל הרכיבים שציינתי לעיל נדרשים בתוך כל סוג של התנהלות – חברתית, רגשית ולימודית. גם בעבודה על טקסט מורכב אני צריכה להפעיל מנגנונים של ביקורת עצמית, של התמדה, ושל הבנה אוריינית, ואז לייצר דיאלוג בין הלומד לטקסט. מהו נרטיב? לכל אדם יש נרטיב פרטי, מודע או סמוי. נרטיב קיים גם ברמת הקבוצה, בהתאם למטרה. בכיתה למשל המחנכת בונה את הנרטיב יחד עם התלמידים: מי אנחנו ומה אנחנו אוהבים ורוצים, איזה סוג של כיתה אנחנו. לדוגמה – אנחנו כיתה שאוהבת ספורט, אנחנו סקרנים, אנחנו עוזרים זה לזה. כשיש נרטיב כיתתי – הוא מעצים ומעניק חוויה של ייחוד. זהו עמוד השדרה הכיתתי שלנו.

נרטיב לא צריך להיבנות אל מול אדם אחר או קבוצה אחרת אלא מתוך מה שאני רוצה להיות. כשבונים נרטיב "לעומתי," החוסן שברירי.

תהליך בניית החוסן אינו ייחודי לשיעורי חינוך ואי אפשר לעסוק בו רק באירועים מיוחדים, בימי שיא או ברגעי משבר. תהליכי בניית חוסן צריכים להיות חלק מהשגרה של בית הספר. חוסן קיים בכל הרמות: יחסים בין תלמידים, יחסים בין חברות הצוות, יחסי מורה־תלמידים, יחסים עם הקהילה והמשפחות וגם ליחסי בנים־בנות יש כאן משקל. אם מתעלמים מאחת הרמות חוטאים למטרה. הכול קשור בהכול.

היכולת להיות גם וגם

חוסן כאמור קשור בעמוד שדרה פנימי, לדעת מה אני רוצה ולהשמיע את הקול שלי. לדוגמה, בכיתה אני מדברת בלשון נקבה. מעניין לציין שדווקא לבנות לוקח זמן רב יותר להסתגל לשינויי השפה מאשר לבנים. ככלל, החברה על חלקיה השונים והמסרים שהיא מעבירה, גם אם לא תמיד מתוך מודעות, עשויים לדכא את הנערות ומובילים אותן לוויתור עצמי. הן מורגלות לקבל את העובדה שלא תמיד מקשיבים להן. למשל בשיעור מתמטיקה, שבו בנות לא תמיד מצביעות, אני כמורה יכולה להחליט לתת את רשות הדיבור לבן או לבת לסירוגין. או במקרה שבן מפריע לבת לדבר – אני יכולה לעצור את זה. לא למצב את הבנות במקום פגיע אבל כן לעורר מודעות לכך שלכולם יש קול, שהיחס הוא שוויוני. אני מחנכת שאין הבדל בין בנים לבנות, ושהבדלים בין בני האדם לא מגדירים אותם אלא הם רק חלק ממי שהם.

היכולת להיות גם וגם היא חלק מחוסן חברתי. העולם כיום הוא מקום דיכוטומי – הכול שחור או לבן, צודק ולא צודק. במצב כזה היכולת למצוא את נקודת האמצע היא אפסית. אולם כשיש לי זהות מורכבת ולא מוחלטת )אישה, ישראלית, שמאלנית, מנהלת, סא"ל, ספורטאית( אני אדם חזק יותר.

לחזק את ההורים

בעשור האחרון רואים ירידה ביכולת של המוסד המשפחתי להיות מרחב משמעותי בכל ההיבטים עבור הילדים. זה קורה בשל אתגרי פרנסה, תרבות הפנאי, המצב החברתי והביטחוני בארץ ועוד. המדינה, הרווחה ובתי הספר מנסים למלא את הפער הזה. אבל האם זהו תפקידו של בית הספר, לבנות את החוסן של הילדים? האם לבית הספר, שנותן מענים לצרכים מגוונים של התלמידים, יש יכולת באמת לחנך אותם אל מול כוחו של הבית, שגם אם יש בו אתגרים הוא תמיד יהיה הבסיס המהותי של הילדים? אינני בטוחה שהתשובה חיובית. לדעתי חשוב לחזק את המשפחות מאשר להמשיך ב"מיקור החוץ." צריך לתת להורים כלים כדי שיוכלו לקבל אחריות על החוסן של הילדים. ישראל היא מדינה חזקה, מדינת רווחה, ובתוך כך היא מדינה שבה המגזר השלישי ממלא את החלל במקומות הנדרשים. יש במדינה מיליון וחצי אנשים שחיים בפריפריה החברתית־ישראלית, מתחת לקו העוני; נוסף עליהם נציין את החברה הערבית, ומשפחות ברמה סוציו־ אקונומית גבוהה שלא נמצאות בבית רוב שעות היום, ועוד. העיסוק בחוסן של הילדים צריך להיות נושא מדובר ולא מנת חלקו של בית הספר בלבד, או של גורמים פרטיים בלבד. כמובן שבנושא זה אפשר לדון ולהעמיק יותר, אך נסתפק בזאת במסגרת ראיון זה.

גם החוסן של המורים נשחק

מערכת  החינוך  הישראלית  אינה עוסקת  מספיק  בהצמחת  א.נשים שיכולים להתמודד עם אתגרים, כולל למידת גבולות, יכולת להתמיד, חשיבה ביקורתית, יכולת לקבל החלטות ונון־ קונפורמיזם. חוסן הוא בעצם ההיפך מקונפורמיזם. הוא היכולת להביע דעה, לבטא אי־הסכמה באופן רציונלי.

מערכת החינוך בישראל נמצאת במשבר דרמטי כבר 8–7 שנים ולצערי נראה שהיא לא תצא מחוזקת מהמשבר הנוכחי. בשביל שיהיה חוסן מערכתי יש לחזק את כל חלקי המערכת. אולם במשבר הנוכחי החוסן של המורים נשחק, היכולת שלהם למלא את הצרכים האישיים והמשפחתיים שלהם נפגעה. התוצאה עלולה להיות עזיבה המונית של מורים. יש דרכים להעלות את החוסן באמצעות עיסוק רב בעבודת צוות, אבל נדרשת גם גמישות של הסביבה, של הקהילה ושל הרשות שצריכות לתמוך בכך.

מבנה המשרה של הצוותים החינוכיים, המעמד החברתי של המקצוע ובעיקר הנרטיב שאנחנו נשות החינוך נתווה הם הסיכוי ליצור שינוי במערכת.

לייצר ודאות במצב של אי־ודאות

בעברי הקמתי בתי ספר וגנים במחנות פליטים או בשכונות שנהרסו אחרי אסונות. הייתי צריכה לבנות לילדים שגרה בתוך הכאוס ולייצר ודאות במצב של אי־ודאות.

מתחילים באיתור צוות והתחלת הכשרות. בפועל בית ספר יכול להתקיים מתחת לעץ, באוהל או במבנה. בית ספר הוא בעצם סך הפעולות שנעשות ולא משנה לכמה שעות או אם פועל במשמרות. זה מצריך גמישות ותלוי בצרכים של המקום, בצרכים הפסיכו־ סוציאליים וגם בטובת ההורים.

כשאני נותנת מענה לילדים באזורי אסון )גם במצבי חירום( – זה משחרר את ההורים. במידה מסוימת ההורים כאן הם למעשה "קהל שבוי," ועובדה זו מאפשרת לנו להיות מרחב מרפא גם עבורם. הם ממילא מגיעים לבית הספר או מוזמנים לפעילות עם הילד, וקיים כאן פוטנציאל לתקשורת איתם. אפשר למשל להעביר להם מידע רלוונטי וממוקד ולהרחיב את החוסן לרמת הקהילה כולה.

תובנות עיקריות:

1. חוסן כולל שלושה רכיבים: גמישות, עמוד שדרה ונרטיב. אליהם מצטרפים שני פרמטרים – היכולת להתמיד בתוך קושי והיכולת להתנהל אל מול שינויים ואי־ודאות. עמוד שדרה איתן ויציב אינו משתנה מול משבר אך מגלה גמישות גדולה בנסיבות לא צפויות. חשוב שהנרטיב יהיה מיטיב, יספק חוויה של שייכות וייחוד ולא יהיה לעומתי. כלומר הנרטיב יתבסס על "מי אני" ו"מי אני רוצה להיות" ולא מול או בניגוד למישהו או בניגוד לקבוצה אחרת.
2. המטרה המרכזית של בית ספר היא למידה. חוסן הוא חלק מהעשייה החינוכית של בית הספר ונבנה גם מתוך עשייה פדגוגית מול אתגרים לימודיים משמעותיים. שתי המטרות הנוספות של בית הספר מכילות בתוכן חוסן מובנה– פיתוח הבנה ויכולות חברתיות והתפתחות רגשית.
3. חוסן בבית הספר נוכח בכל הרמות – בהיבט הלימודי והחברתי, האישי והכיתתי, אל מול התלמידים והצוות, בימים של שגרה וגם בימי משבר.
4. חוסן הוא  למעשה  ההיפך מקונפורמיזם. הוא קשור ביכולת שלי לגבש עמדה, לבטא את הקול שלי, להביע הסכמה ואי־הסכמה. לכן חוסן קשור גם בהיבטים מגדריים ודורש מאיתנו להעצים תפיסה של שוויון, לפיה ההבדלים בין בני האדם אינם מגדירים אותם אלא הם רק חלק ממי שהם. הוא מעודד חשיבת "גם וגם" ומתן לגיטימציה למורכבות זהותית וחברתית. .5 בית ספר כמרכז חוסן – בית הספר צריך לטפח חוסן אבל הוא אינו צריך להחליף את התא המשפחתי. בית הספר יכול להעצים את היכולות של ההורים ושל הקהילה כולה ובו־זמנית החוסן של בית הספר והמורים נשען, בין השאר, על הגמישות והתמיכה של הסביבה והקהילה.

קישורים וחומרים:

· התמודדות עם תסכול – חלק קריטי מבניית חוסן – בבלוג של שרון מיכאלי רמון

· מאמר: כיצד מתמודדים עם אי־ודאות בלמידה · 

פודקאסט: נרטיב ומיומנויות SEL