המרחב כטקסט פדגוגי

מיקי אריאן כדריה המפקחת הממונה על פיתוח סביבות למידה, אגף בכיר מיפוי ותכנון, המינהל לפיתוח מערכת החינוך במשרד החינוך. בוגרת מחזור ב' של תכנית תבל.

"חוסן מתקיים ברבדים שונים בַמְקרֹו ובמיקרו; חוסן מפתח תחושת מוגנות, עוצמה והעצמה במרחב ההוליסטי המתקיים בין גוף־נפש־סביבה בעת מפגש עם חוויות שונות. אפשר להעצים חוסן בחוויה הפנים־אישית על ידי אינטראקציות – בין־אישיות (קהילתית, חברתית) ומרחביות (במרחב הפיזי, הלֹוָקִלי והגלובלי) – המקדמות תחושת שייכות וביטחון ברמה הרגשית וברמה הפיזית, במצבי שגרה ובעיקר בעת ריבוי משברים."

קצת רקע מינהל הפיתוח במשרד החינוך עוסק במתן מענה ובהבטחת התנאים הפיזיים בבנייה חדשה של מוסדות חינוך, כמו גם התאמה וחידוש מבני חינוך קיימים, תוך כדי מיפוי, תכנון, בינוי ופיתוח מוסדות חינוך בפריסה ארצית. אגף בכיר מיפוי ותכנון במינהל הפיתוח הינו הזרוע שעוסקת במיפוי צרכים ובתכנון האורבני, בראיית מְקרֹו, וכן בהיבטים פרוגרמטיים ותכנוניים של מוסדות חינוך ברמת מיקרו. תחום אחריותי באגף הוא פיתוח סביבות למידה, בחינת הקשר והחיבורים השונים בין פדגוגיה ובין המרחב הפיזי וחשיבה על חדשנות אדריכלית בהווה ובעתיד. כמו כן, אנו בוחנים סביבות למידה חדשניות בהתאמה למודלים חינוכיים, צרכים פדגוגיים משתנים ותהליכי הוראה ולמידה. אנו עוסקים בפיתוח ובהטמעת שפה דו־לשונית חיונית, המדגימה את האיכויות הרב־ממדיות של סביבות הלמידה שבהן שוהה התלמיד, כמו גם סביבת העבודה של המורה. סביבה לימודית מעוצבת ומושכלת מאפשרת תהליכי סוציאליזציה ותהליכי חשיבה מסדר גבוה, ואף תורמת לתהליכי עיצוב התנהגות ואקלים חינוכי מיטבי.

מהו חוסן בעינייך?

ברמה הפיזית, למקום – המרחב הבנוי או הנופי – יש השפעה רבה עלינו. ההיבט הפיזי המקיים ומתקיים במערכת אקוסיסטמית, במודע או בתת־מודע, מעורר בנו תחושות, מחשבות ורגשות העולים אינטואיטיבית ומיידית, ומעצבים את החוויה שלנו באינטראקציה עם המקום: גוף־נפש־סביבה. נוצר בינינו ובין המקום דיאלוג רגשי ופיזי – פנימה והחוצה – שמושפע מהיבטים שונים: אקלים, תאורה, אקוסטיקה, מרחב, קנה מידה, ארגונומיה, נוחות, השראה, מחשבה. תחושה של חוסן ברמה הרגשית יכולה להיוולד מתוך הדיאלוג עם המקום – עד כמה אני מרגישה בטוחה ומוגנת במקום הזה או חשופה לסכנות חיצוניות ופנימיות. עד כמה נוח ונעים לי? האם אני רוצה לשהות בו או להימנע ממנו? האם אני מוגנת בתוכו? באיזו מידה אני חשה רווחה פיזית ונפשית, או שלומות?(Wellbeing) דיאלוג זה מקבל ביטוי במצבים שונים (בעיקר במצבי פוסט־טראומה גלובלית ומקומית – כמו קורונה וכמו מלחמה) ובטווח גילאים שונה.

בתי ספר כמרכזי חוסן

במרחב למידה, בין אם הוא בתוך המוסד החינוכי או חוץ־כיתתי, נוצרים כמה דיאלוגים:

דיאלוג בין העיצוב ובין המהות של המוסד החינוכי, החזון החינוכי המקומי. כלומר אילו מסרים חזותיים עוברים דרך העיצוב של המקום, מהי האיקונוגרפיה הפדגוגית שלו? כיצד העיצוב משמש ראי ל־DNA של המקום, ברמת המוסד כמו גם ברמת היישוב?

בתהליך התכנון אנו מעוניינים להבין איזו משמעות חינוכית ומרחבית אנו יוצקים לתכנון מבנה החינוך. כדי להעצים את החוסן, כבר בשלב התכנון אנו מתייחסים להיבטים כמו תחושת המוגנות והביטחון במבנה, מה יהיה אופי המרחבים, כיצד הם ישרתו את ההתנהגויות הלימודיות, החברתיות, הפדגוגיות, הקהילתיות, הרגשיות ועוד. כיצד נהפוך את מנעד מרחבי הלמידה מ־CELL ל ־SEL כך שה"כיתא" באורגניזם החינוכי יהפוך למרחב המעניק איכויות של חוסן ברמה הפרטית והקולקטיבית. גם אלמנט החיברות הוא פן של חוסן. אחד המוטיבים המרכזיים בהקשר זה הינו בחינת האפשרויות, המקומות ותת־המרחבים שאנחנו יוצרים במרחב הבית ספרי עבור חוויית החיברות, וכיצד אפשר לעודד אותה. חוסן חברתי, כמו גם קהילתי, הוא חלק מתחושת המוגנות והיציבות הרגשית שכולנו חווים. מקומות שבהם יזמנו תהליכי חיברות וחברות הם קריטיים להעצמת החוסן החברתי והאישי.

אלמנט פדגוגי – אילו מרחבים מרובדים נוכל לצקת לתוכנית הנופית או לעיצוב המבנה שיאפשרו מגוון חוויות למידה? אנו רוצים לאפשר מגוון חוויות במרחבי ובמנחי למידה שונים, כדי שהחוויה הלימודית תתאים בצורה דיפרנציאלית ותיתן מענה לכל באיה. מענה פדגוגי דיפרנציאלי מותאם אשר עונה על צרכים שונים ומעודד חוויה חיובית של הצלחות והעצמה אישית, מהווה ממד נוסף של חוסן בית ספרי.

אלמנט קהילתי – הדיאלוג בין בית ספר לקהילה מקדם אף הוא חוויה של מוגנות. כשהחשיבה הוליסטית ובית הספר הוא חלק מהמארג הקהילתי נוצרת שפה קוהרנטית והוליסטית שמאפשרת את העצמת החוסן האישי והקהילתי.

פרויקטים בהובלת מינהל הפיתוח בתחום פיתוח סביבות למידה

מינהל הפיתוח מקדם מספר מהלכים לתכנון ולעיצוב המוסד החינוכי, הן במוסדות חינוך חדשים והן במוסדות חינוך קיימים. במסגרת זו אנשי האגף מסייעים בייעוץ מקצועי ובפיתוח המודעות בתחומים הקשורים לעיצוב הסביבה הלימודית המורחבת, בהיבטים של חדשנות אדריכלית ועיצובית, בראי תפיסות ומודלים פדגוגיים חדשניים. לצד זאת מינהל הפיתוח משתתף בתקצוב פרויקטים ייחודיים, כמו למשל פיתוח סביבות למידה חוץ־כיתתיות בחצרות מוסדות חינוך, מרחבי למידה חדשניים, כיתות M21, מרחבי הגן העתידי, מרחבי למידה ירוקים, תכנון ובינוי מוסדות חינוך חדשניים, פיתוח ועיצוב לחדשנות מוסדות חינוך ועוד. לצד העשייה הקונקרטית, אנו מובילים תהליכי מחקר משמעותיים ומקדמים כתיבה המאפשרת הבנה מעמיקה של הקשרים השונים המתקיימים בין פדגוגיה ומרחב, וכן מפתחים מודלים של חדשנות תכנונית ותיאורטית רחבת היקף ופורצת דרך זה שנים רבות ובערוצים רבים. תוצרי ועדות חדשנות בתכנון ועיצוב מוסדות חינוך כוללים, בין השאר, פריצת פרדיגמות החשיבה על כיתת האם והפיכתה למרחב חינוכי, הרחבת מרחב הלמידה אל מרחבים חוץ־כיתתיים, תפיסות הגן הטבעי, מרחבים נופיים כגורם מרפא ומטפל, מודל התכנון הקונטמפלטיבי – מודל המתמקד בתכנון מרחבים או מוסדות חינוך שמאפשרים תהליכי קשיבות (mindfulness) ומהווה מרחב חוסן מעצים, הן כתפיסה וכנקודת מוצא והן כמרחב המאפשר התמודדות עם אתגרי שגרה ואתגרי קיצון, כפי שאנו חווים אותם בשנים האחרונות. מערכות יחסים מיטביות אינן קשורות רק במישור הפנים־אישי והבין־אישי אלא נוצרות גם מתוך דיאלוג עם המרחב. למעשה, תכנון קונטמפלטיבי שמחבר אדם וסביבה )סביבה לא רק במובן של נוף אלא כמקום משמעותי עבורי( עוסק ישירות בחוסן, בהיבטים של גוף־נפש־סביבה. אני מנסה להטמיע את הרעיונות האלה בשני מהלכים מרכזיים: בתכנון ובינוי מוסדות חינוך חדשניים במסגרת בנייה חדשה ובהתאמת מוסדות חינוך קיימים למתודות המוזכרות. בתכנון ובינוי מוסדות חינוך חדשניים אנו עוסקים בתכנון מיטבי שנובע מנקודת מוצא פדגוגית. לשיטתנו, למרחב או למקום יש כמה רמות של מורכבות תכנונית: מורכבות בסיסית – המרחב כפונקציה, לדוגמה כיתה "נקייה" במבנה בסיסי התחום בארבעה קירות; זהו מרחב "פסיבי" שיודע להכיל את הפונקציה. הרמה השנייה – המרחב כטקסט חזותי הכולל התייחסות עיצובית: צבע, אינפוגרפיקה, עזרים וכדומה. הרמה השלישית והגבוהה ביותר רואה במרחב טקסט פדגוגי. אנו שואפים שמרחבי למידה יהיו מתוכננים כך שיהיו טקסטים פדגוגיים.

מהו מרחב כטקסט פדגוגי?

זהו מרחב שהתכנון שלו כולל ריבוד משמעויות, הוא מעודד למידה התנסותית אותנטית, ויש בו אפשרויות מגוונות לפעילויות ויכולת לעורר סקרנות ולהניע לפעולה, שכן למידה מתרחשת הן באופן אקראי והן באופן מתוכנן. המרחב כטקסט פדגוגי מעצב תהליכי למידה – הוא מעצב את חוויית הלמידה ואת חוויית ההוראה. ככל שהחוויה תהיה מיטבית, המוטיבציה של המורים תהיה גבוהה יותר והיא תחלחל גם אל התלמידים.

לדוגמה, כשמתכננים חצר לימודית בנושא קיימות ואקלים, יהיו בה היבטים התנסותיים והיבטים אותנטיים של למידה מבוססת מקום, אך יהיו בה גם היבטים רגשיים, חברתיים ועוד. נתכנן ציר המשכי, התפתחותי ואינטר-דיסציפלינרי. הרצף ההתפתחותי יאפשר לכל ילד לחוות פרק אחר בנושא אקלים, בהתאם למרחב שסמוך לכיתה שלו ומותאם לגילו. הציר מתקדם מכיתה א' )למשל ערוגה קטנה( ועד כיתה ו' )חממות, אקטיביזם, חקר ועוד.( אפשר לשלב כיתות חוץ, מטבח חוץ ועוד שפע יוזמות מרחביות ותשתיתיות מתאימות. כך יוצרים ציר פדגוגי מתמשך ומתפתח שכל האלמנטים בו הם גם פדגוגיים, גם חברתיים וגם תשתיתיים.

אפשרות נוספת היא לתכנן מוקדים רב־ גילאיים סביב רעיונות. לדוגמה חצר מוזיקלית או חצר מתמטית, או מרחבים המותאמים למעגלי שיח. התכנון תמיד יהיה מרובד אבל בכל מקום הדבר יקבל נראות אחרת, בהתאם למקום הספציפי ולחזון הבית ספרי. לא מדובר בדגם אחד שאנו משכפלים.

קול קורא לתכנון ובינוי מוסדות חינוך חדשניים מבקש לשנות את תפיסת התכנון. אנו לא מעוניינים לייצר "קופסה" שמכילה פדגוגיה, ולכן פיתחנו תפיסת עבודה הכוללת שלושה צירים:

ציר של חדשנות פדגוגית – מהו החינוך המתאים למאה ה־?21 אילו פרדיגמות רוצים לשמר ואילו רוצים לחדש? אנו עוסקים בשאלות משמעותיות, כגון איך נראה יומו של התלמיד? כיצד נראית המטריצה? מהם הערכים המובילים של בית הספר? עם אילו סוגיות ַמְקרֹו מתמודד הצוות החינוכי

ציר של חדשנות אדריכלית – בתוך המבנה ומחוץ לו. אנו יודעים היום שאחד הדברים החשובים ביותר בתכנון האדריכלי הוא לייצר גמישות, ורסטיליות ודינמיות כדי שהמוסד החינוכי עצמו יוכל להמשיך ולהשתנות בהתאם לפדגוגיות המתפתחות, גם עוד עשרות שנים קדימה. לדוגמה, "הגמשת" קירות ויצירה של מעברים דיפוזיים בין המרחבים השונים, בצורה המאפשרת לייצר מרחבים במנעד שונה. מכניסים מחיצות נעות, שקיפויות, חללים במגוון גדלים, מנחי למידה שונים. כלומר לתת מענה למגוון תרחישים פדגוגיים במרחבים שונים ולא בהכרח רק ביחידה בגודל סטנדרטי של כיתה.

Text Box: שיחות עם מומחיות בתכנון ועיצוב מרחבי לצד זאת אנו מתמקדים בחשיבה על התוכנית הנופית, על קשרים בין החוץ לפנים וכמובן על תפיסה ירוקה, למשל מבחינת שימוש בחומרים. בנספח של הקול הקורא יש פרק העוסק בתוכנית נוף גם לגגות ולמרפסות. נוסף על כך, הקול הקורא מעודד עיסוק בסוגיות ַמְקרֹו, שאחת מהן היא המשבר האקולוגי ושינויי אקלים. ציר של חדשנות הוליסטית – ציר שלוקח בחשבון גם את הפדגוגיה וגם את האדריכלות. ניקח לדוגמה את אחד מבתי הספר החדשניים שנבנו. מטרת בית הספר היא להציע סביבה פיזית שמתאימה לפדגוגיה מכוונת למידה במרחבי החיים. כיתות הלימוד והמסדרונות שונו ובמקומם נוצרו מגוון חללים בגדלים שונים. כמו כן בית הספר תוכנן כך שהוא מחולק לארבעה "בתים." בכל בית יש סלון ומטבח משותפים וכן חללים עם רמות פרטיות ואפשרויות שונות, לוקרים לציוד אישי וגם חצר מוצלת שהיא מרחב לימודי בלתי נפרד בכל בית.

עוד דוגמה היא בית ספר חדשני הכולל גינות לימודיות, גגות מגוננים, מרחבים חוץ־כיתתיים נרחבים וכיתות שנפתחות למרחבים הללו. המבנה עוצב בצורת מעגל ומאפשר לילדים לרוץ בתוכו בציר תנועה מעגלי פתוח. במבנה חצר פנימית הכוללת טריבונות שמחברות בין המפלסים ומערכת הצללה. כמו כן עליית הגג משמשת את הקהילה בשעות אחר הצהריים והיא מונגשת באמצעות גרם מדרגות חיצוני.

תובנות עיקריות:

.1 להיבט הפיזי של מקום יש השפעה רבה עלינו. העיצוב מקפל לתוכו משמעויות, מעביר מסרים גלויים ומסרים מוצפנים על מהות המקום, ומעצב את החוויה שלנו בצורה אינטואיטיבית. נוצר דיאלוג קוגניטיבי, חושי ורגשי, בינינו ובין המקום שבו אנו שוהים ומתוך כך אנו חווים מנעד של תחושות ובהן שייכות, מוגנות, שלומות וחוסן ברמת התהליך הפנים־אישי

.2 מרחבים מגוונים מאפשרים לייצר אינטראקציות בין־אישיות ולחזק תהליכי חיברות וכך להגביר את תחושת המוגנות והחוסן האישי.. גם העוגן הקהילתי הוא מפתח משמעותי ביצירת תחושת השייכות והחוסן החברתי. הקהילה מתעצבת ומתארגנת סביב המקום כחלק מהמעגל הלֹוָקִלי, במובן התרבותי והאורבני, וכלה במרחב הפרטי־האישי פנימה. .3 כל מקום הוא סביבת למידה, מכוונת או אקראית. תכנון ועיצוב מרחב הלמידה כולל רמות של מורכבות: החל מהרמה הפונקציונלית הבסיסית, שבה המרחב מכיל את הפדגוגיה והוא משמש מרחב פסיבי. לדוגמה, כיתה שגבולותיה מוגדרים בארבעה קירות. ברמה השנייה אפשר לפתח מרחב כטקסט חזותי הכולל צבע, אינפוגרפיקה וכדומה. במקרה זה המרחב יעורר עניין ויעביר מסרים חזותיים. רמת המורכבות השלישית והגבוהה ביותר היא תפיסת המרחב כטקסט פדגוגי.

.4 המרחב כטקסט פדגוגי מתחיל כבר ברמה הפיזית־תכנונית, בעיצוב של חוויית הלמידה וחוויית ההוראה. יש בו כמה רבדים: משמעויות, גמישות, ורסטיליות ודינמיות, אפשרויות מגוונות לפעילויות ויכולת לעורר סקרנות ולהניע לפעולה. מרחב כזה מעודד ומאפשר לצוות ההוראה לקיים תהליכי למידה דיפרנציאלית. התאמת דרכי ההוראה ללומד מייצרת פוטנציאל לחוויות חיוביות, הצלחות ומוטיבציה. פרסונליזציה בתהליכי הוראה ולמידה לצד אוניברסליות בעיצוב יוצרים גם הם חוויית הוגנות, שייכות וחוסן.

.5 בתכנון של "מוסדות חינוך חדשניים" אנו שואפים להקדים את תהליך התכנון הפיזי של המוסד החינוכי מתוך תפיסות פדגוגיות והתאמה לתהליכי הוראה ולמידה. על כן, ההיבט התכנוני כולל ממשק של שלושה צירים מרכזיים: חדשנות פדגוגית, חדשנות אדריכלית וחדשנות הולסיטית. התוצר הוא אקוסיסטם של מרחבי הלמידה, בתוך ומחוץ למבנה, המהווים טקסט פדגוגי ומשאב. המוסד החינוכי החדשני הינו מוסד אשר ידע להשתנות, להתאים את עצמו ולנוע לאור שינויי הזמן והפדגוגיה גם שנים קדימה.

תפיסה הוליסטית של המבנה החינוכי, על מבניו וחצרותיו מאפשרת תכנון אקוסיסטמי הרואה את המוסד החינוכי כטקסט פדגוגי שלם. לצד מרחבי למידה חדשניים, פיתוח נופי אינטנסיבי של מרחבי למידה חוץ־ כיתתיים בחצרות תורם רבות לרווחה הפיזית והנפשית של התלמידים והמורים ולתחושת השלומות. תפיסה ביופילית נופית וירוקה מחזקת את הדיאלוג האקולוגי ואת יחסי הגומלין בין האדם לסביבה, מקדמת תהליכי תכנון קונטמפלטיבי כחינוך להקשבה ולַקשיבות (מיינדפולנס,) ומקדמת גם תקשורת מקרבת, סובלנות, אמפתיה, תוך כדי חיזוק תהליכים פנים־אישיים ובין־אישיים, חברתיים ומעצימים, במרחבים טבעיים שבתוך ומחוץ למבנה החינוך, בכל שלבי החינוך.